בעזרת ה'

אולי זה חלק ממגמת ההשתלטות של אנגלית רצוצה על השפה העברית. אולי זה סתם ביטוי לעילגות כללית. אולי זו השפעה של האחוז העצום של דוברי רוסית באוכלוסיה. מה שבטוח הוא זה: יש שימוש-יתר קיצוני בה' הידוע, וזה לא עושה לי שכל*.

דוגמה מרחבי המרשתת:

… ניתן לראות שבעוד האקספלורר ממשיך לעשות דרכו מטה, הספארי והפיירפוקס נשארים יציבים למדי, והכרום מציג נתון עקבי של עליה. הפיירפוקס עדיין מחזיק במקום השני, והגוגל כרום מתחזק ואוחז עתה ב-7.98 אחוזים מהשוק.

מתוך כתבה ב-Ynet מחשבים. למה צריך לכתוב "הפיירפוקס", "האקספלורר"? האם מתכוונים לפריט ספציפי, כמו במשפט "נגמר החלב"? כאן לא מתכוונים לחלב באופן כללי בעולם, מתכוונים שנגמר קרטון החלב. למה "הספארי והפיירפוקס נשארים יציבים למדי" לא יכול להיות מוחלף ב-"ספארי ופיירפוקס נשארו יציבים למדי"?

דוגמה נוספת:

ה-N8 הינו מכשיר של "להיות או לחדול" עבור נוקיה. לאחר שספגה מפלות עם ה-N97 ו-Symbian^1, נוקיה מנסה לחזור בגדול

מתוך פוסט בניוזגיק. אותיות ה' סוררות שוברות את מבנה המשפט ומצריכות מקפים מיותרים. למה לא לנסח "לאחר שספגה מפלות עם דגמי N97 ו-Symbian" – זה הרבה יותר נעים לקריאה.

כנראה שיש נטיה טבעית להוסיף ה' כשמדברים על משהו מוכר. או אולי באמת זו מגמה של אמשים טרופים אלה, בהם העברית מרודדת לשכבה כה דקה עד שקשה לראות איזו שפה זו במקור. אני יודע שיש טעויות קשות הרבה יותר, וששפת הטוקבקים היא מוטציה זבת-ריר של זומבי בן יהודה, אבל זה מציק.

טוב, גמרתי להתלונן. חזרה לשגרת פוסט-אחד-ברבעון.

______
* נכתב באופן אירוני ומודע לעצמו.

עיצוב נסיוני

מבצע לסוף השבוע בלבד, עד גמר המלאי: עיצוב מינימליסטי שמתבשל אצלי על אש קטנה כבר הרבה זמן. אנא, תנו הערותיכם הבונות למראה. הוא בפירוש לא סופי ויש עוד מה לתקן ולשנות (התמונות בגוף הפוסטים, לדוגמה). הגופן בשימוש הוא פרנק ריהל, כי אני מתעקש על סריף. מגיבים, בזמנכם החופשי אש.

עדכון: העיצוב הוסר למטרות שיפורים כלליים. תודה למגיבים.

מתכוננים לדפש מוד

אז Ynet פרסמו היום רשימה משוערת של השירים שיהיו בהופעה. יש כמה שירים שחסרים לי, ואולי הרשימה עוד תשתנה. בינתיים, מי שרוצה לרענן את זכרונו, יכול לעיין בלינקים שאספתי לנוחיותכם.

  1. In Chains
  2. Wrong [HD]
  3. Hole to Feed
  4. Walking in My Shoes
  5. It's No Good
  6. A Question of Time
  7. Precious
  8. Fly on the Windscreen
  9. Jezebel
  10. A Question of Lust
  11. Come Back
  12. Peace
  13. In Your Room
  14. I Feel You
  15. In Sympathy
  16. Enjoy the Silence
  17. Never Let Me Down Again
  18. Stripped
  19. Master and Servant
  20. Strangelove
  21. Personal Jesus
  22. Waiting for the Night

עכשיו רק נשאלת השאלה, איפה People Are People, או Home, או Shake the Disease וכולי וכולי. נקווה לטוב, ונתראה שם.

הערה מנהלתית מספר 373

שדרוג לוורדפרס 2.7 עבר בהצלחה וללא תקלות. המנשק החדש חביב, הרבה יותר מהוקצע (כפתורים ואלמנטים גרפיים רכים) ושופע javascript, ולכן נותן תחושה של תוכנה ולא של אתר. זה מעניין גם בהקשר רחב יותר – כי פרויקטים של קוד פתוח ידועים בזה שהם מאכלסים בעיקר מתכנתים ומעט מאוד גרפיקאים, מעצבים, ומומחי UI. זה נכון שאוטומאטיק היא חברה מסחרית שעומדת מאחורי הפרויקט, כפי שקנוניקל עומדת מאחורי אובונטו, אבל הקוד נשאר פתוח. אם החברות מצליחות גם להרוויח מזה – זה רק משמח עוד יותר.

הרבה מהמבקרים בבלוג מגיעים אליו אחרי חיפוש בגוגל. אני שמח כשמישהו מחפש מידע על נורבגיה, או מוצא פתרון לבעיה כלשהי באחד הפוסטים הטכניים. אבל חוץ מהכמות העצומה של אנשים שמחפשים "פורנו" ומגיעים לתחקיר המקיף שפורסם כאן לפני כשנתיים, יש גם אנשים שמחפשים דברים הזויים ביותר, ולוחצים כנראה על תוצאות החיפוש אחת-אחת בתסכול. דוגמאות: חיפוש "כמה עצים יש בעולם". שאלה מעניינת, אבל אולי כדאי לא לנסח את זה כשאלה, לחפש באנגלית, או ללכת ישר לויקיפדיה. או "הפשרת שרימפס". זה באמת שאלה מעניינת, לא יודע למה מי שמחפש את זה ירצה לעשות קליק על "עתיד מזהיר".
יש גם את אלה שלא מבינים איך משתמשים במנוע חיפוש. דוגמה נפלאה: חיפוש של "איך להפעיל את המחשב שלא יעלו כל מיני דברים על שולחן העבודה". נהדר, לא? אם רק גוגל היה באמת האוראקל מדלפי (או האוראקל הדרומי) החיים היו הרבה יותר טובים. היה גם את זה שחיפש "קניתי מכשיר סלולרי והסתבר שהוא פגום" – אכן סיפור קורע לב, אבל מה רצית למצוא?
הקטגוריה האחרונה היא אלה שמחפשים בעברית אבל לא בדיוק. כלומר זה מזכיר קצת עברית. החיפוש "התר הרוץ הילדים" הוא חיפוש שאני רואה הרבה. ולמי שאין טלויזיה, יכול לחפש "צפיה מידת בסרט באינטרנת" (כנראה שהכוונה ל-"צפיה מיידית בסרט באינטרנט"). ואם החיפוש הזה כללי מדי בשבילכם, מומלץ לחפש "סרת של מיר והצבני" (תרגום משוער: "סרט של מהיר ועצבני"). זה קצת מעציב אותי, כי נדמה לי שהעברית שבפינו הולכת ונרקבת.

ועל כן הכותרת החדשה של הבלוג עוסקת בעברית. מימין, קטע מתוך מצבת מישע, מן המאה התשיעית לפנה"ס. המצבה כתובה מואבית (קרובה מאוד, כמעט זהה, לעברית העתיקה) בכתב העברי הקדום. באמצע, קטע מתוך כתר ארם צובא, כתב היד הידוע מן המאה העשירית. משמאל, צילום מסך המראה קטע מהסיפור "אריה בעל גוף" לח"נ ביאליק. צילום: אני בעצמי. הכותרת הקודמת עברה, כרגיל, לגלריה.

יריד ישובי הדרום

בהאנגר 11 בנמל תל-אביב מתקיים (אתמול והיום) יריד עם מיטב תוצרת הישובים סופגי הקסאמים. הכוונה היא, מן הסתם, לסייע להם מבחינה כלכלית – אם העסקים מתמוטטים ואין קונים, ניתן לתל-אביבים הזדמנות לקנות משהו. יצאתי מביתי הקט שבקצה טווח הגראדים וסרתי למתחם.

אז היו המון שוטרים ואנשי אבטחה. נרשמה צפיפות גדולה, כפי שאפשר לראות בתמונות. שמחתי לראות תוצרת חקלאית – פירות וירקות, פרחים, גבינות, שמן זית, יין; חפצי אמנות – קרמיקה, עץ, פסלים עשויים שאריות קסאמים, ציורים. אני קצת פחות מבין למה מכרו שם בגדים תוצרת סין ונעליים תוצרת מלזיה וגאדג'טים תוצרת מי יודע איפה. ברור שגם הם רוצים להתפרנס, אבל בארוע כזה, תוצרת הארץ עדיפה בעיני (גם באירועים אחרים).

אני מקווה שמי שהיה צריך קצת חמצן קיבל אותו. מה שבטוח, סניף ארומה הסמוך זכה ברווחי-ענק היום.

בעוד 10,000 שנה

בשעות אלה מסתיימת לה שנת 2008. כמו הרבה שנים לפניה, נדמה שהשנה המסתיימת היתה רעה למדי – כמה אסונות, משבר כלכלי עולמי, הפיכות צבאיות, ומלחמה קטנה לסיום. הפוסט הזה לא עוסק באף אחד מאלה, אלא בנושא בעל פרספקטיבה שונה לחלוטין.

מחקר גרעיני, בנייה ופירוק של נשק אטומי, וגם כורים גרעיניים, לא משנה לאיזו מטרה, כולם מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת, שצריך "לקרר" אותה הרבה שנים – רצוי במקום בו היא אינה יכולה להזיק לאיש. לשם כך מוכשרים מספר אתרים בהם הפסולת תיקבר, בעומק של 700 עד 1000 מטרים. הפסולת צריכה להישאר שם כמה עשרות אלפי שנים. איך מבטיחים שאף אחד לא יחליט פתאום לבנות שם עיר, או לחפור באר, או לפתוח מכרה?

אי אפשר לנחש איך תראה תרבות אנושית בעוד 10,000 שנה. בטוח שהם לא ידברו בשפות שיש היום, לא יכירו את האותיות, ואולי גם לא יבינו מה זו קרינה. ולמרות זאת, צריך להזהיר אותם מפני האתר המסוכן. מצד אחד, צריך שיהיה מסר פשוט וברור, שאפשר יהיה להבין בכל שפה ובכל תרבות. מצד שני, צריך לספק מקסימום מידע, כי סתם אזהרות ריקות עלולות לזכות להתעלמות. ראו את הפירמידות, לדוגמה: כל ההפחדות והקללות לא עצרו את שודדי הקברים.

משרד האנרגיה של ארה"ב הקים צוותי חשיבה לנושא. ישבו שם אנתרופולוגים וארכיאולוגים, בלשנים, סופרי מדע בדיוני, מהנדסי חומרים, וגם אמנים. הם גיבשו מודל המורכב מ-5 "שכבות" של מידע, ברמת פירוט ומורכבות עולה. השכבה הראשונה היא מראה האתר עצמו: מקום מוזר, מפחיד, דוחה, שמצד אחד ברור כי הוא מלאכותי והושקעה בו עבודה רבה, ומצד שני עשוי חומרים חסרי ערך כלכלי, כדי למנוע שוד. חברי הצוות ישבו וחשבו, כיצד לעצב אתר שנראה תמיד מפחיד, גם אם לא מבינים בדיוק למה. להמשיך לקרוא

לחץ (או, איך הייתי פחדן וכך שמרתי על עקרונותי)

אזהרה: פוסט אישי הכולל תלונות, רטינות ודברים בלתי רציונליים. מומלץ לכל אדם באשר הוא שלא לקרוא אותו כלל.

בשבועות האחרונים אני עסוק בניסיון להתקבל לעבודה אצל אחת מאימפריות הרשע הנפוצות בארצנו. הם נשמעו כאילו הם זקוקים לסיסטם מנג'ר בדחיפות, ולי כבר נמאס מהחופש לגמרי. אז התחלתי בסדרה אינסופית של ראיונות חוזרים ונשנים ומבחנים שארכו שעות, וגם בדיקה בטחונית.

משום מה הבדיקה הבטחונית הזו היתה חודרנית באופן בלתי סביר בעליל. אני כבר עברתי אי-אילו בדיקות בימי חיי, כפי שיעידו התחומים שעסקתי בהם בצבא, אבל דבר כזה עוד לא ראיתי. וכמובן שמייד בפתיחה הם מודיעים בטבעיות שכל זה יאומת על ידי בדיקת פוליגרף. זה, בשבילי, היה כבר יותר מדי. וכאן נמצא הפרדוקס: החנונים הכי גדולים – אלא שלא עולה בדעתם לגנוב/להדליף/לעשות מניפולציות – הם אלה שינופו מהבדיקה הנלהבת-מדי הזו. אז בחרתי בחנוניות, ויתרתי על כל העניין, וכך יצא שנשארתי נאמן לעקרונות שמירת הפרטיות שלי. כמה נורא.

במקום העבודה הקודם שלי, חברת הייטק גדולה שרוב עובדיה מהנדסים ואקדמאים, הגישה היתה שונה. האמון שרחשו שם לעובדים היה באמת יוצא דופן. אפילו סינון על האינטרנט לא היה שם, וברור שלו היה, העובדים היו מצליחים לעקוף אותו בקלות. לכן העדיפו לומר לעובדים: אנחנו סומכים עליכם שתעשו את שיקול הדעת הנכון. פרט לזה העבירו, כמובן, הדרכות בנושאי אבטחת מידע, social engineering וכו', כדי שלעובד יהיו כלים להחליט. בשטח זה היה מאוד אפקטיבי, וגם האוירה היתה טובה.

ביום רביעי האחרון, אחרי שנחרדתי מהדרישות המוגזמות וסירבתי להיענות להן, עשיתי את דרכי הביתה. זה היה יום אחרי שידור גמר "האח הגדול", ושמעתי ברדיו את הקריין מצטט את פסקת הסיום מתוך "1984". זה קצת מוגזם אולי, אבל במצבי הקשה, זה השפיע. כן, פיקוח בלתי פוסק זו שיטה יעילה לשלוט על אנשים. אבל המחיר הוא כבד, ואני לא רוצה לשלם אותו.

אז אם ידוע לכם על עבודה לבוגר ממר"ם, שאחרי שנים כתוכניתן עבר לתחום ה-IT בסביבת יוניקס, צ'לחו איזה מייל. ושיהיה חנוכה שמח.

הקלות הבלתי נסבלת של השדרוג

שדרוג וורדפרס זה בדרך כלל עניין פשוט – מגבים את מסד הנתונים, מעלים את הגרסה החדשה ומקווים לטוב. ברוב המקרים זה עובד יפה ואין בעיות. אבל בשבילי זה לא היה מספיק: הוורדפרס של עתיד מזהיר הותקן לפני שנתיים אצל גו דדי, ואז תוכנת מסד הנתונים הנבחרת היתה MySQL 4.1, שזה כבר די ישן. כבר הרבה זמן שמסדי נתונים חדשים שאני מגדיר הם בגרסה 5.0, ובתור איש IT שמכבד את עצמו, הייתי חייב לעצמי שדרוג של מסד הנתונים.

בעיקרון, שדרוג כזה אמור להיות קל. מגדירים מסד נתונים חדש, מגבים את הישן, משחזרים את הנתונים לחדש, ואז מפנים את וורדפרס להשתמש במסד הנתונים החדש. קלי קלות. אבל בגלל הבדלי הגרסאות, ועוד כמה עניינים פנימיים, התחילו להופיע בעיות.

בעיה ראשונה: Encoding. ה-MySQL הישן הוגדר 8859, כלומר בייט אחד לכל אות, מהסט של לטינית/מערב אירופה. אבל וורדפרס שומר UTF-8 – פורמט מורכב בו לכל אות יש בין בייט אחד לארבעה (עבור עברית נשמרים שני בייטים לאות). זה עובד בצורה סבירה, עד שמנסים לגבות. כדי לתקן את הבעיה, MrM כתב דף php חביב שמגבה את הנתונים בצורה נכונה. ואז מגיעים לצד השני של המשוואה: ה-MySQL החדש מוגדר נכון, UTF-8. זה אומר שאם משחזרים עם הסקריפט של MrM, מקבלים זבל. כדי לפתור את זה הזנתי את הרשומות בכפית, דרך ממשק הניהול של השרת. זה היה יותר קל לולא אחד הוידג'טים מילא את טבלת options בעשרות אלפי רשומות זבל כפולות, משולשות, מרובעות וכו'.

צריך לומר ששחזור רשומות עם Encoding לא נכון גורם לכשל של חלקים מוורדפרס, לפעמים עד כדי חוסר יכולת להיכנס למערכת. לכן חשוב לשמור את הדטהבייס הישן זמין, כדי שאפשר יהיה לחזור אליו אם השדרוג לא מתקדם כמו שצריך.

בעיה שניה: FireStats. משום מה מבנה הטבלאות לא מגובה נכון, ובשעת השחזור חלק מהטבלאות לא נוצרות; ובגלל שיש כל כך הרבה טבלאות, התעצלתי לייצר אותן ידנית. אז התקנתי את FireStats מחדש, והטבלאות נוצרו בהתקנה. אבל בשעת שחזור המידע התגלה שמה שעבד עבור וורדפרס, לא עובד כאן – המחרוזות העבריות לא משוחזרות נכון. חוץ מזה ששמות הפוסטים לא מופיעים נכון (סימני שאלה במקום אותיות), זה מקלקל את הסטטיסטיקות לחלוטין: פתאום הדף הכי פופולרי בבלוג הוא דף שנמצא בטיוטה ולא פורסם מעולם. כדי לתקן את זה ביצעתי Export מהדטהבייס הישן דרך ממשק הניהול, והכנסתי את הרשומות לחדש. זה עבד חלקית – הסטטיסטיקה היתה נכונה, אך לא שמות הפוסטים. זה תוקן באמצעות אפשרות פנימית של FireStats, שבונה מחדש את השמות.

אחרי שהכל מוכן, כל מה שצריך זה לשנות את הקובץ wp-config.php שיצביע על מסד הנתונים החדש (אולי גם לעדכן שם משתמש וסיסמה, לפי הצורך). מומלץ בחום לשמור גיבוי של הקובץ הזה, כדי שאפשר יהיה לחזור אחורה במהירות.

לסיום, טיפ. די חששתי שמישהו ינסה להיכנס לבלוג בזמן שאני משחק עם מסד הנתונים, או אפילו ינסה להגיב (כלומר וורדפרס ינסה לכתוב רשומה חדשה). בשביל למנוע את זה, כתבתי דף HTML פשוט שאומר שהבלוג נמצא כרגע בשיפוצים. באמצעות קובץ htaccess הפכתי את הדף הזה לדף ברירת המחדל, וכך בעצם שיתקתי את וורדפרס, כי index.php הוא המפתח לכל הדפים במערכת.

בהצלחה למשדרגים באשר הם. אם יש משהו שלא עובד כמו שצריך, אשמח לקבל הודעה,תגובה או מייל.

הערה מנהלתית מספר 248

מאז גרסה 2.6 של וורפרס, מספרי הפוסטים משתוללים ללא הכר. נראה לי שהאשם הוא בשמירת הגרסאות האינסופיות, וגם העלאה של תמונות איים אקזוטיים מקדמת את המיספור. זה מרחיק עוד יותר את מספר הפוסט הסידורי מכמות הפוסטים האמיתית שיש בבלוג. במקרה שלי, זה מסווה את מיעוט הפוסטים המביך.

בימים האחרונים אני חש ביתר-שאת את חוסרו של שמאל מתון בישראל. ואין הכוונה לשמאל מדיני – ממילא אפילו הליכוד כבר מקבל את הרעיון של מדינה פלסטינית – אלא שמאל השומר על זכויות אדם ואזרח, ועל הפרדת הדת מהמדינה. הפוסט של אורי קציר ב-"אפלטון" ממחיש את הסכנה שיש בקבוצת אוכלוסיה בעלת כוח ניכר, מאורגנת וממושמעת, עבור הרוב האזרחי התמים בישראל, שבתחומים אלה אין מי שמייצג את ענייניו בכנסת ובממשלה. קציר חוזה את שובה של מפלגה חילונית, אנטי-קלריקלית, לזירה הפוליטית; אך אני חושש שהוא אופטימי מאוד.

האזרח הישראלי בדרך כלל מצביע לפי מדיניות חוץ, או במילים חריפות – לפי כמה הוא שונא ערבים (כמה מגוחך שזה נכון גם בבחירות מוניציפליות). בכל מערכת בחירות יש יוצאים מן הכלל – כמו שינוי בזמנה, כמו מפלגת הגמלאים בכנסת הנוכחית. אך על המשבצת הזו צפויות להתחרות מפלגות רבות – החל בעלה ירוק שהיתה כבר קרובה בעבר לעבור את אחוז החסימה, דרך הירוקים שעניינם בהחלט צבר פופולריות בשנים האחרונות (האמנם?), ועד מפלגות סקטוריאליות שונות ומשונות, שלעיתים קרובות שואבות קולות מהמאגר הזה, רק כדי לבזבז אותם.

מצד שני, יש אכזבה רבה ממפלגות הקואליציה הנוכחית. הליכוד צפוי להרוויח מזה רבות, אך האם הקולות האלה יזלגו גם לטובת מפלגה חילונית, שמדיניות החוץ שלה היא משנית לנושא המרכזי? כרגע אין באופק מפלגה כזו, שיכולה לסחוף את הציבור החילוני, זה שלא רק נושא בנטל המיסים והמילואים – אלא גם זכויותיו מתכרסמות כל העת.

כותרת חודש ספטמבר מורכבת משלושה אקלימים סטראוטיפיים של הפלנטה "ארץ". משמאל: הרים מושלגים בצ'ילה. תמונה מאת Lapidim ברשיון CC:By-NC. במרכז: דיונות באיים הקנריים. תמונה מאת Szeke ברשיון CC:By-NC-SA. מימין: יער-גשם בפוארטו ריקו. תמונה מאת crossfirecw ברשיון CC:By. כותרת החודש הקודם, בה כיכבו קרביים מורכבים של שעונים מכניים, עברה, כרגיל, לגלריה.

הערה מנהלתית מספר 163

ושוב שדרוג של וורדפרס, לגרסה 2.6. שוב השדרוג לא עבר חלק, אם כי לא באשמת וורדפרס: אחד הקבצים כנראה לא הועבר כמו שצריך ב-FTP. יבוא יום ואני אעבור מגו דדי לספק נורמלי, שיש לו SSH, ואז זה לא יקרה יותר. הצורה הנוכחית, העברת קבצים שרשומים בהם מפתחות סודיים וסיסמאות ב-plain text, היא ממש מגוחכת.

ואם כבר מדברים על מחדלי אבטחה, אל תתנו לשקרים של הממשלה להטעות אתכם בעניין המאגר הביומטרי. היום שמעתי את מנכ"ל משרד הפנים אומר ברדיו, שמי שאומר שהמאגר מסוכן הם "גורמים אינטרסנטים". צודק בהחלט – אלה אנשים עם אינטרס ברור לשמור על פרטיות ועל שארית זכויות האזרח שעוד נותרו כאן, וזה ממש לא נוח לממשלה. התירוצים של מלחמה בפשע ובטרור נשלפים שוב, וכמו תמיד הציבור קונה את זה.

אולי בעצם הכישלון המביך של המשטרה לטפל בפשע – המאורגן או המבולגן – הוא קונספירציה? כך אפשר להשתמש בתירוץ של מלחמה בפשע כדי להמציא עוד ועוד גזרות דרקוניות, ומי שמתנגד הוא כנראה מהפושעים, או מהבוגדים, או סתם מהסמולנים. אם אלה מתנגדים, כנראה שזה חוק טוב! כך, לפחות, אומר ההיגיון הטוקבקיסטי.

כותרת חודש אוגוסט עוסקת בפורנו-שעונים. מידת המורכבות של המכונות הזעירות האלה היא אדירה, וכל זאת כשבעצם יש טכנולוגיה אלקטרונית טובה יותר. אז לשם מה הסיבוך? כי אפשר, כי זו אומנות עתיקה ומודרנית כאחד, כי זה יוקרתי. במדינות תרבותיות, שעון הוא חלק בלתי נפרד מהופעה – אם צריך ללבוש חליפה, לדוגמה, אי אפשר לבוא עם שעון דיגיטלי בעשרים שקל. אבל בישראל רק מעטים שמים לזה לב, והרוב הולכים בלי שעון בכלל, או מקסימום עם סווטש. Not that there's anything wrong with that (יש או אין לכם שעון? כיתבו בתגובות). כותרת החודש הקודם, ערים ביום ובלילה, עברה, כרגיל, לגלריה.