איים אבודים: פיטקרן

בשנת 1789 עשתה ספינת הוד מלכותו "באונטי" את דרכה מטהיטי, שם הועמסה בשתילי עץ הלחם – שהיו אמורים לשמש מזון לעבדים בקריביים. אבל הספינה לא הגיעה ליעדה: פרץ בה המרד הידוע, שהונצח בספרים ובקולנוע. המורדים השליכו את הקפטן והצוות הנאמן לו לסירת הצלה, והמשיכו בדרכם אל הלא-נודע.

בתחילה הם ניסו להתיישב באי טובואה, שם זכו לקבלת פנים "חמה" מהשבט הקניבלי שגר באי. כעבור שלושה חודשים בלבד חזרו לטהיטי, שם נטשו את הספינה 20 איש שהחליטו להסגיר את עצמם לצי המלכותי; המורדים הנותרים הפליגו משם וחיפשו אי נידח ככל האפשר, כדי לא יימצאו לעולם. אך הם גם חטפו מטהיטי שישה גברים ואחת עשרה נשים – אחת מהן עם תינוקה. הם ויתרו על איים ידועים שעברו בדרך והמשיכו להפליג, עד ש"גילו מחדש" את פיטקרן – כי מפות הצי המלכותי היו שגויות.

החיים באי לא היו קלים. אמנם, היה שפע מזון ומים, ומזג האויר באיים נעים, אך החטופים רצו לחזור לטהיטי – לשווא, כי "באונטי" הועלתה באש מייד עם הגיעם לאי. בנוסף, חלק מהמורדים התייחסו אליהם כאל עבדים, בניגוד לרצונו של מנהיג המרד, פלטשר כריסטיאן. כתוצאה מכך פרץ סכסוך אלים באי, במהלכו נהרגו כל הגברים מטהיטי וכמה מהמורדים. ובזה לא תמו הצרות: המצב הדרדר עוד אחרי שנבנתה באי מזקקה, והגברים החלו לשתות לשוכרה. המצב השתפר רק אחרי שנים, אז נותרו באי רק גבר אחד, ג'ון אדאמס, תשע נשים ומספר ילדים. כך מצאה את האי הספינה האמריקאית "טופז" ב-1808, כמעט עשרים שנה אחרי המרד.

עם השנים סופח האי פיטקרן לאימפריה הבריטית, וכיום הוא הטריטוריה הבריטית האחרונה באוקיינוס השקט. גרים שם כחמישים איש, הדוברים את השפה המקומית – ניב קראולי המערבב אנגלית עם שפת טהיטי; אך כנראה שמשהו עתיק השתמר בתרבות המקומית: בשנת 2003 הועמדו לדין 13 גברים – כמעט כל הגברים באי, ובהם ראש העיר סטיב כריסטיאן (צאצא של מנהיג המרד) – על הטרדות מיניות ומעשים מגונים שבוצעו בנערות באי. מה שנחשב, כנראה, מקובל באי, היה בלתי נסבל עבור רשויות החוק הבריטיות. אלא שבאוכלוסיה כה קטנה, השלכת רוב הגברים למאסר סותמת למעשה את הגולל על הקהילה כולה, שאינה יכולה להתפרנס. הפתרון שנמצא לבסוף היה מעין מעצר פתוח על האי, המאפשר לאסירים להמשיך לעבוד.

לפני 220 שנה, הימר פלטשר כריסטיאן שידו הארוכה של החוק לא תוכל להגיע עד לסלע הנידח פיטקרן. הוא לא לגמרי טעה. בפיטקרן כיום יש קהילה על סף התמוטטות – צעירים רבים עוזבים ולא חוזרים, והאוכלוסיה הולכת ומזדקנת. ספינות אינן יכולות לעגון באי כלל, והכלכלה מתבססת על סירות הפוגשות את הספינות הגדולות הרחק מהחוף הסלעי. למרבה השמחה, הממשלה מפעילה על חשבונה חיבור אינטרנט לווייני, עם רשת לכל בתי התושבים – אולי אפשר לומר שפיטקרן כיום קרוב לשאר העולם יותר מאי פעם.

איים אבודים: סוולבארד

הנקודה הצפונית ביותר באירופה (בהסתייגויות מסוימות) היא נורדקאפ, אי שם בצפון נורבגיה. לא נותר אלא להמשיך משם 700 קילומטרים צפונה, ולהגיע לקבוצת איי סוולבארד (Svalbard). האיים האלה היו כנראה ידועים לויקינגים עוד במאה ה-12: פירוש השם שהם נתנו לאיים הוא "חופים קרים". ההולנדי בארנטס גילה את האיים רשמית ב-1596, ומאז הפכו לנמל הבית של ציידי לוויתנים מאירופה כולה – מסקנדינביה ועד ספרד.

עיר הבירה Longyearbyren

בתחילת המאה ה-20 החלו מספר מדינות בכריית פחם באי. עם תום מלחמת העולם הראשונה הפך האי לחלק בלתי נפרד מממלכת נורבגיה (יש אומרים, כפיצוי לנורבגים על נזקי המלחמה). אך האמנה הבינלאומית העניקה למדינות החותמות רשות לנצל, בצורה שוויונית, את המשאבים הטבעיים של האי. וכך קיימת עד היום התיישבות רוסית, אוטונומית כמעט לחלוטין, בעיר בארנטסבורג – שכל תושביה עובדי חברות הכרייה הרוסיות.

סכנת דוביםכמה קר בסוולבארד? פחות ממה שאתם חושבים. הזרם האטלנטי, שמשאיר את הפיורדים פתוחים גם בחורף, ממתן את האויר הארקטי הקפוא. בקיץ הטמפרטורה מגיעה ל-5 מעלות, ובחורף ל-12 מתחת לאפס (והחוף המערבי חם יותר באופן משמעותי מהאזורים המזרחיים). שמש חצות משאירה את 2,400 התושבים ערים מאמצע אפריל ועד אמצע אוגוסט. הלילה החורפי נמשך מסוף אוקטובר ועד פברואר – מתוכם חודשיים וחצי של חושך מוחלט. מי שאוהב את התנאים הקרירים האלו הם דובי קוטב, הנפוצים בכל האי, וגם שועל ארקטי לבן ואיילי הצפון.

ממשלת נורבגיה החליטה לנצל את הפריזר הטבעי הזה, ובנתה כספת לזרעי גידולים חקלאיים מכל העולם. הקומפלקס נבנה בתוך מערה טבעית, שהטמפרטורה בה היא 6- מעלות. הזרעים, שנתרמו על ידי 1,400 מאגרים שונים בעולם, נשמרים בקור גדול אף יותר, למקרה שמישהו יחליט להתחיל מלחמה גרעינית, או להשתמש בנשק ביולוגי שיכחיד את כל החיטה והאורז בעולם. בינתיים אחד השימושים הוא כגיבוי למאגרים האחרים, וכבר היו מקרים שמכוני מחקר נפגעו במלחמות ואסונות טבע, וחידשו את המלאי שלהם מן הכספת.

ואי אפשר בלי עוד איזה סלע קטן באמצע הים… קבלו את הופן, באזור הדרום-מזרחי של סוולבארד. התגלה ב-1613, וכיום הוא בית לתחנת מזג אויר של השירות המטאורולוגי הנורבגי. סה"כ אוכלוסיה: 4. איזה כיף.

איים אבודים: ביקיני

פרויקט איים אבודים: פוסטים על איים רחוקים, נשכחים, אקזוטיים, קרים, חמים, מיושבים או לא. העיקר שיהיה נידח.

אי-שם באזור המזרחי של מיקרונזיה, נמצאת הרפובליקה של איי מרשל. היא כוללת חמישה איים בודדים ועוד 29 אטולים (איי אלמוגים). בזמן מלחמת העולם השניה כבשו האמריקאים את האיים מידי יפן, ופרשו את חסותם עליהם (הרפובליקה הפכה עצמאית מאוחר יותר). אבל חסות לא באה חינם, וכאן מתחיל סיפורו העצוב של אטול ביקיני.

Coral reef at Bikini atoll

כבר עם תום המלחמה החלה ארה"ב בניסויים גרעיניים, במטרה לשמור על יתרונם בתחום – שחס וחלילה הקומוניסטים לא ישיגו אותם. ביקיני היה הבחירה הטובה ביותר: רחוק משאר האיים באזור, רחוק מנתיבי שיט ותעופה. בינואר 1946 פנה מושל איי מרשל לתושבי האי ביקיני (אחד מתוך 23 איונים המרכיבים את האטול), ושאל אם הם מוכנים להתפנות זמנית, "לטובת האנושות כולה וכדי להביא קץ לכל המלחמות". מלך האי הסכים ואמר: "נלך כשאנו מאמינים שהכל בידי האל."

אבל הצי העביר אותם לאטול קטן פי ששה, עם מעט מדי עצי קוקוס ודגים בלגונה. אחרי כמה שבועות הם התחילו לסבול מרעב ומהרעלות בגלל דגים לא ראויים למאכל. אז זה כבר היה מאוחר: שתי פצצות גרעיניות הופעלו והאי, למרות שנראה שלם, היה בלתי ראוי למגורים. למרות זאת, תושבי ביקיני המשיכו לגווע ברעב; בעזרת הצי, הם החלו לבנות כפר על אי חדש – רק כדי שתושבים מאי אחר ישוכנו שם; ורק אחרי שנתיים וחצי הגיעו לאי קילי, וגם בו חיו בתנאי די קשים.

ענן הפטריה בניסוי Castle Bravoבינתיים עסק הצי האמריקאי בהפצצה שיטתית של אטול ביקיני. בין השנים 46-58 פוצצו שם 23 פצצות גרעיניות. ב-1 במארס 1954 הופעלה שם הפצצה המכונה Castle Bravo – פצצת המימן הראשונה, שגרמה לפיצוץ גדול הרבה יותר מהצפוי ולזיהום רדיואקטיבי חמור, שהגיע גם לאיים סמוכים. הפיצוץ פער מכתש ענק באטול, שנראה היום בבירור בתמונות לוויין.

כיום מותר לבקר באטול, ואף לאכול מאגוזי הקוקוס ופרי עץ הלחם שגדלים על האיים, אך מגורי קבע אסורים, בגלל ההשפעה המצטברת של הנשורת בקרקע, במי השתיה ובדגה. הלגונה שבמרכז האטול עמוסה כלי שיט טבועים (חלק מהניסויים הגרעיניים בדקו את השפעת הפצצה על ספינות), וזהו אתר צלילה פופולרי. ארה"ב ממשיכה לשלם פיצויים לבני האיים שפונו מביתם בתחבולות, ולאלה שנפגעו כתוצאה מהניסויים. ביקיני נותר – בינתיים – אי אבוד.

תמונת לווין

איים אבודים: סאבא

פרויקט איים אבודים: פוסטים על איים רחוקים, נשכחים, אקזוטיים, קרים, חמים, מיושבים או לא. העיקר שיהיה נידח.

דגל סאבאסאבא הוא האי הקטן ביותר בשרשרת האיים האנטיליים ההולנדיים, שיחדיו מהווים "מועצה מקומית" של ממלכת הולנד. לפיכך, פסגת הר סינרי ("הר הנוף") שבמרכז האי הוולקני סאבא, היא הנקודה הגבוהה ביותר בכל הולנד. שטח האי – 13 קמ"ר בלבד, וגרים בו 1,400 איש בערך, ממוצא מגוון: אירים (צאצאי אסירים שהוגלו במאה ה-17), אפריקאים (צאצאי עבדים), וגם הולנדים. סאבא היה האי הראשון בקריביים שאסר על עבדות.

האי סאבא

בירת האי נקראת ד'ה בוטום ("התחתית"), משעשע, אבל זהו עיוות אנגלי של השם ההולנדי, שמשמעותו "הקערה": העיר נמצאת בעמק מוקף גבעות. גרים בה 500 תושבים המספיקים לממשלת האי ומשרדי הממשלה, בית חולים ובית ספר לרפואה. בשנת 1938 הוחל בבניית דרך עפר לחבר את העיר עם שלושת הכפרים האחרים על האי – למרות התעקשותם של המהנדסים שהבניה כלל אינה אפשרית: האי הוא הר געש כבוי בעל מורדות תלולים. תושב האי למד הנדסה אזרחית בהתכתבות, וניהל בעצמו את העבודה, שהסתיימה כעבור חמש שנים – אבל המכונית הראשונה הגיעה רק ב-1947. אספקת חשמל קבועה הופיעה רק בשנות השבעים.

להמשיך לקרוא

איים אבודים: טריסטן דה קונה

פרויקט איים אבודים: פוסטים על איים רחוקים, נשכחים, אקזוטיים, קרים, חמים, מיושבים או לא. העיקר שיהיה נידח.

טריסטן דה קונה הוא שמה של קבוצת איים (ארכיפלג) ממש באמצע האוקיינוס האטלנטי, וגם שמו של האי הגדול ביותר בקבוצה. האי התגלה לראשונה ב-1506 על ידי ימאי פורטוגלי בשם טריסטאו דה קונה, שמיהר לקרוא למקום על שמו – אבל לא הצליח לרדת לחוף, בגלל מזג האויר הסוער. הבריטים סיפחו אותו לעצמם ב-1816, בעיקר כדי למנוע מהצרפתים להשתמש בו; אך לאחר פתיחת תעלת סואץ, פחתה חשיבותו האסטרטגית.

לאחר מספר נסיונות ליישב את האי, הוא פונה לחלוטין ב-1962 בגלל התפרצות געשית. התושבים שנמלטו דוקא אהבו את המקום ושבו אליו כעבור שנה. עיר הבירה, שהיא גם העיר היחידה, נקראת "אדינבורו על שבעת הימים". באי הנידח הזה יש כיום 270 תושבים, והוא נחשב למקום המיושב הנידח ביותר בעולם: הוא מרוחק כ-2,800 ק"מ מדרום אפריקה, ו-3,360 ק"מ מדרום אמריקה. האי המיושב הקרוב ביותר הוא סנט הלנה, טריטוריה בריטית הנמצאת 2,400 קילומטר צפונה.

Edinburgh of the 7 seas 07

להמשיך לקרוא