מי אתה, מצנזר תגובות יקר?

שגיא שלח לפרסום את הפוסט הזה שכולו מכתב אהבה לאנשים האנונימיים שמוחקים את הטוקבקים שלכם. העיסוק בזה הוא לגמרי 2005 אבל הטקסט הזה בהחלט שווה קריאה משועשעת.

מעולם לא נפגשנו, אך בעוצמי את עיני עולה דמותך בדמיוני: קשיש רב-הוד, עוטה גלימה. אור הגנוז קורן מפניך הנבונים, עטורי הזקן הלבן. כלימה ובושה אוחזתני כאשר אני מדמיין את הקמט הקטן מופיע בין הגבינים האציליים, את צקצוק הלשון. קראת ושקלת את דברי, וגם הפעם נמצא בהם פגם. אנחת אכזבה וצער חומקת בין שפתייך. ידך המגויידת מקישה פעם, פעמיים, ושולחת את תגובתי לתהום הנשיה.

לעולם לא אדע במה נכשלתי – נסתרות דרכי המצנזר: כשל לוגי קל שבקלים? פיסוק שהוא מעט פחות ממושלם? אות ששוכלה עם חברתה? אך האכזבה שאני חש מהולה בהוקרת תודה: כתמיד, ערנותך ושיקול דעתך המושלמים הצילוני מלחשוף את פגמי ברבים. שוב, רק אתה עמדת בין מילותי הנלוזות ועיניהן התמות של קוראי "הארץ" – בינם ובין דברי בלע שהיו עלולים לצלק את נפשם הרכה ללא הכר.

אך לעיתים, בעודי חוזה בזיוו של מכתם קצר וקולע ששלח אליך אחד מעמיתי – מכתם שעבר ושרד את בחינתך המדוקדקת – חולפות בי מחשבות כפירה. אין ספק שזוהי הקנאה הדוברת מגרוני, אולם ככל שאנסה, אינני מצליח להבין במה זכו הם כאשר אני כשלתי. האליטרציה המופלאה של "חחחחחחח"? הלשון הנופל על לשון בכתיבת "שמאל" בס' ו-ו'? אולי הציניות המודעת לעצמה המתבטאת באיות "שטויות" בשני ט'?

באותם רגעים איומים כאילו מטשטשת לרגע דמותך בעיני רוחי, ומתגבשת מחדש. עורך תורן עייף, או סטודנט צעיר המועסק בשכר מינימום. אחת לשעה או שעתיים הוא מביט בשעון, מפליט קללה, וידו השמאלית נשלחת ל-ALT ול-TAB. מבטו המשועמם מרפרף על רשימת התגובות המתארכת. לפתע, הוא עוצר. כמו תוצר דור הטוויטר שהוא, שיניו נחשפות בסלידה כאשר הוא נתקל בתגובה שאורכה עולה על שורה וחצי. את הזעם היוקד הגורם לו להכות שוב ושוב במקש ה-DELETE קשה לתאר אך קל להבין – מיהו אותו אדם חסר התחשבות, המצפה ממנו לקרוא, ממש לקרוא את שצף דברי ההבל שלו, וזאת רק כדי לוודא שהוא לא כתב "בולבול" או משהו בשורה השביעית, נראה לו, נראה לו בכלל?!

אך אני ממהר לנער את ראשי ולהרחיק את רעיונות העיוועים הללו. דמותך מתערפלת שנית, והללויה – הקשיש רב-ההוד, עוטה הגלימה שב למקומו. אני חושק שיני ונודר להפסיק להאשים את העולם בכשלי. בענווה אני מקבל עלי את דינו של מצנזר התגובות, שהכל נעשה בדברו.

בעזרת ה'

אולי זה חלק ממגמת ההשתלטות של אנגלית רצוצה על השפה העברית. אולי זה סתם ביטוי לעילגות כללית. אולי זו השפעה של האחוז העצום של דוברי רוסית באוכלוסיה. מה שבטוח הוא זה: יש שימוש-יתר קיצוני בה' הידוע, וזה לא עושה לי שכל*.

דוגמה מרחבי המרשתת:

… ניתן לראות שבעוד האקספלורר ממשיך לעשות דרכו מטה, הספארי והפיירפוקס נשארים יציבים למדי, והכרום מציג נתון עקבי של עליה. הפיירפוקס עדיין מחזיק במקום השני, והגוגל כרום מתחזק ואוחז עתה ב-7.98 אחוזים מהשוק.

מתוך כתבה ב-Ynet מחשבים. למה צריך לכתוב "הפיירפוקס", "האקספלורר"? האם מתכוונים לפריט ספציפי, כמו במשפט "נגמר החלב"? כאן לא מתכוונים לחלב באופן כללי בעולם, מתכוונים שנגמר קרטון החלב. למה "הספארי והפיירפוקס נשארים יציבים למדי" לא יכול להיות מוחלף ב-"ספארי ופיירפוקס נשארו יציבים למדי"?

דוגמה נוספת:

ה-N8 הינו מכשיר של "להיות או לחדול" עבור נוקיה. לאחר שספגה מפלות עם ה-N97 ו-Symbian^1, נוקיה מנסה לחזור בגדול

מתוך פוסט בניוזגיק. אותיות ה' סוררות שוברות את מבנה המשפט ומצריכות מקפים מיותרים. למה לא לנסח "לאחר שספגה מפלות עם דגמי N97 ו-Symbian" – זה הרבה יותר נעים לקריאה.

כנראה שיש נטיה טבעית להוסיף ה' כשמדברים על משהו מוכר. או אולי באמת זו מגמה של אמשים טרופים אלה, בהם העברית מרודדת לשכבה כה דקה עד שקשה לראות איזו שפה זו במקור. אני יודע שיש טעויות קשות הרבה יותר, וששפת הטוקבקים היא מוטציה זבת-ריר של זומבי בן יהודה, אבל זה מציק.

טוב, גמרתי להתלונן. חזרה לשגרת פוסט-אחד-ברבעון.

______
* נכתב באופן אירוני ומודע לעצמו.

משיבים מלחמה עם מאובנים

קשה, קשה להילחם בנודניקים האלה שמזלזלים באבולוציה ופוטרים אותה בנימוקים מטופשים. הם לא מוכנים להקשיב להיגיון, מסרבים להכיר בעובדות, עושים את עצמם לא מבינים מונחים מדעיים ועוסקים במשחקי מילים במקום בראיות. והאמת היא, שאת הגרעין הקשה כנראה לא נשכנע לעולם, לא משנה כמה הוכחות נראה. אבל אפשר אולי לפזר את הערפל שהם מפיצים, ולשכנע כמה אנשים שמוכנים להקשיב; כאלה שאין להם ידע מעמיק ועלולים להיות מוקסמים ממנופפי הידיים הכריזמטיים, שבשבילם צנצנת חמאת בוטנים היא הוכחה לקיומו של אלוהים.

לשם כך הפיקה קרן ריצ'רד דוקינס סדרה של סרטונים קצרים, כל אחד מביא ראיה קטנה – פריט מידע מאומת ומתועד היטב – לנכונותה של האבולוציה. מתאים גם למי שלא עשה תואר שני במדעי החיים. רק בשביל לסתור את הטענות הידועות: איפה מאובני-המעבר בין הקופים לאדם? היכן ההוכחה שהלווייתנים התפתחו מיונקים יבשתיים? כמה DNA משותף לשימפנזים ולאדם? חתיכות קטנות מהפאזל, כל אחת פשוטה וברורה, שביחד מצטרפות למאגר ידע מוצק שכבר קשה להתכחש לו.


יש גם גרסת HD באיכות מעולה, ואפילו לינק להורדה של הקובץ בפורמט QuickTime, שאפשר יהיה להראות לתלמידים בבית הספר. רק לא לשכוח להציג להם גם את האפשרות השניה: שהעולם נוצר על ידי מפלצת ספגטי מעופפת בלתי נראית.

מותו של ה-URL הארוך

אחת העצות הראשונות ב-SEO היא: כתובת הפוסטים צריכה להיות ארוכה, ולהכיל מילות מפתח מתוך הפוסט (בדרך כלל מהכותרת) וגם את תאריך הפרסום. הנימוק הוא, שמנועי חיפוש אוהבים מילים שהן חלק מה-URL, ולכן הפוסט יופיע גבוה יותר בגוגל. נימוק נוסף הוא, שהגולשים יכולים לראות אם הפוסט רלוונטי להם מבחינת הנושא והתאריך. אבל האם זה באמת עוזר?

מסתבר שלא כל כך. בטור שפרסם לאחרונה ג'ון דבוראק, הוא מביא מספר נתונים המערערים כמה תפיסות SEO מקובלות. הבלוג של דבוראק זוכה לסדר גודל של כמיליון צפיות בחודש, נתון נאה לכל הדעות. והנה, אחרי ששמע בעצתם של "מומחי" SEO ושינה את פורמט הכתובות (הוא משתמש בוורדפרס כמו כולנו), האתר ספג מכה קשה וירד מממוצע של 1.2 מיליון צפיות בחודש לכ-900 אלף. וזה לא שהלינקים הישנים הפסיקו לעבוד – הלינק הדיפולטי (זה עם מספר הפוסט) ממשיך לעבוד.

מה קרה? הכתובות החדשות ארוכות ומעצבנות, ובלתי אפשרי להקליד אותן ידנית; אבל הן אמורות ללכוד את תשומת ליבו של השליט האולטימטיבי, גוגל. בפועל, מספרי הצפיות יורדים, ותוצאות החיפוש בגוגל אינן משתפרות! הוא שוחח בנושא עם מפתחת שעזבה את גוגל לא מכבר, והיתה שם מעורבת בתחום אסטרטגיית החיפוש, והיא מאשרת: שיטת הכתובת המפורטת אינה עוזרת. בנוסף, קשה לשלוח את הכתובות במסנג'ר או באימייל, כי הן נחתכות או נקטעות; צריך לדעת איך מקצרים אותן (לדוגמה, באמצעות TinyURL) וגם אז הן הופכות חשודות בעיני רבים (ע"ע rickroll).

נדמה לי שמי שמשתמש בשיטה הזו עם בלוג בעברית עושה לעצמו עוול עוד יותר גדול, בין אם הוא מקליד slug אנגלי ידנית, ובין אם הוא משתמש בכתובות UTF-8 מזעזעות כמו בויקיפדיה העברית:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%93_%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%97%D7%9E%D7%A9

לא יכול להיות שזה משפר את תוצאות החיפוש בגוגל!

התייחסות אחרונה בעניין נוחות השימוש. כאמור, כתובת כזו ארוכה אין שום סיכוי להקליד ידנית. אבל, אם המשתמש כבר ביקר בדף הזה, אז הוא יכול להסתכל על ה-URL ולראות את התאריך ונושא הפוסט, ואז לכאורה קל לו יותר למצוא מה שהוא מחפש. אבל מאחר ובכל דפדפן מודרני (פיירפוקס, אופרה, כרום, ספארי) יש תיבת URL מתקדמת, שמציגה את כותרות הדפים ומאפשרת גם חיפוש בהיסטוריה, אין שום צורך בכתובת ארוכה ומפותלת. עדיף לשים את המידע הזה בכותרת במקום בכתובת.

אם יש למישהו הוכחה שזה עובד (סטטיסטיקות לפני/אחרי), אשמח לשמוע. בינתיים אני קורא לכל מי שרוצה לשמוע להפסיק עם השטות הזו, ולחזור לכתובות באורך סביר. For great justice.

הדואר בא היום

כאחוזי תזזית מנסים כל האנשים שיש להם את כתובת הדואר האלקטרוני שלי, להשיג את הסכמתי לכך שהם ימשיכו לשלוח לי ספאם. לחלק אישרתי. חלק נזכרו בי פתאום אחרי שנים שלא שמעתי מהם. וחלק – זו הזדמנות טובה להיפטר מהם, כי עד היום חששתי להשתמש באפשרות ההסרה שלהם, בגלל החשד שזה רק יגרום לעוד יותר ספאם.

דילמה מיוחדת גורם לי הדיילי מיילי. מדובר בניוזלטר ישראלי יומי, שעוסק בתחום ה-IT וההייטק בישראל. מצד אחד, זה המקור המרוכז היחיד שאני מכיר לידיעות האלה, וקוראים אותו בכל רחבי הענף. מצד שני, אני מתרשם שחלק די ניכר מהכתבות שם הן קופי פייסט (או קרוב לזה) של הודעות לעיתונות, שלא לדבר על קטעים שנראים כמו כתבות תדמית מוזמנות; וכאילו זה לא מספיק, שימו לב איך נראה המייל שמגיע אלי כל יום:

ה"תוכן" מרוכז בעמודה הימנית, שרוחבה כ-14% מרוחב העמוד כולו. שם יש כותרות של הידיעות המרכזיות של היום. כל הכותרות הן אותו לינק, שמוביל לעמוד ענק עם תקצירי כל הידיעות של אותו יום + ימבה פרסומות, ומשם אפשר לעשות קליק נוסף על כותרות הידיעות ולהגיע לעמוד הכתבה עצמה + עוד קצת פרסומות. כמובן שבנוסף לאימייל היומי הזה אני מקבל מהם גם דואר פרסומי עם הודעות על כנסים או על ספר חדש שהמו"ל, ישראל (פלי) פלד, המכנה את עצמו "פלי הנמר", פרסם ולכן זה נורא חשוב שאני אקרא אותו. כדאי לשים לב גם לידיעה הראשונה שמופיעה – בכלל אין למו"ל שום אינטרס בנושא.

אז אני לא יודע אם להמשיך ולאשר להם לשלוח לי את הדואר היומי הזה. מה דעתכם?

עתידם של ספקי האינטרנט

ספקי האינטרנט בהלם: אנשים אשכרה משתמשים באינטרנץ הזה! מי היה מאמין שלקוח שמשלם על קו של 3 מגהביט יעשה משהו חוץ מלשלוח אימייל ולצ'וטט במסנג'ר! במתקפת התבכיינות, הספקים מתלוננים שהלקוחות ממש משתמשים ברוחב הפס שהם קנו. כך, כשהתעריפים יעלו בעוד כמה שבועות, אולי אנשים יתלוננו פחות על תיאום המחירים בין החברות.

חשבון אינטרנט הוא, בחלקו, אשליה. המהירות המובטחת לכם בחוזה היא מהירות מקסימלית שאפשר להגיע אליה, אבל בשום אופן אין כוונה שהלקוח ינצל אותה כל הזמן. זה מאפשר למכור חבילות במחיר נמוך בהרבה מהעלות האמיתית של רוחב הפס, צריכת החשמל, אחזקת תשתיות ושכר כוח האדם. מצד שני, הלקוחות רוצים לנצל את השירות שהם משלמים בשבילו: לא הוסבר להם שהם משלמים על רוחב פס סטטיסטי-תיאורטי, כי את זה קשה לשווק.

בכל פעם שהציבור מתחיל להשתמש בשירות מקוון חדש, הספקים נורא מופתעים – בעבר זה היה תוכנות שיתוף קבצים, היום זה וידאו סטרימינג. ובכל פעם שהם מופתעים הם מאיימים להחזיר את הרעיון המטופש של הגבלת רוחב פס, או את הרעיון המטופש עוד יותר של תשלום לפי צריכה. כלומר, מבחינתם זה לא מטופש בכלל.

אני רוצה להזכיר כאן את המאבק על נייטרליות הרשת, המתרחש בארה"ב זה מספר חודשים. שם העלו ספקיות האינטרנט (שהן, ברובן, גם חברות טלפוניה וכבלים) את הרעיון הבא: האינטרנט הוא רק לגלישה. רוצה לדבר בסקייפ? שלם יותר. לחילופין, גישה לאתרים גדולים תוגבל במהירות, אלא אם האתר ישלם מס מיוחד, ואז אפשר יהיה לגשת אליו במהירות גבוהה יותר. כל מי שמבין משהו באינטרנט מתנגד לזה, אבל לחברות התקשורת הגדולות יש לובי פעיל ותקציבי תרומה לפוליטיקאים. הרעיונות האלה עדיין לא הגיעו לארץ, אבל אם זה יצליח בארה"ב זה יהיה גם כאן, אלא אם שר התקשורת יעצור את זה.

את הקשר בין שני העניינים: הביקוש המוגבר לרוחב פס ונייטרליות הרשת לא ראיתי עד היום, כשקראתי את הפוסט של עידן על הקונספירציה בין ספקי תוכן וחברות האינטרנט. אלא שאני (כרגיל) פחות אופטימי ממנו. אני חושב שספקי האינטרנט לא יציעו תוכניות גלישה עם גישה לתוכן; אני חושב שהחבילות האלה ייכפו עלינו. לדוגמה: יש הגבלה של 10 גיגהביט בחודש, אבל גישה לאתר "מאקו" לא נכללת בחשבון. פתאום עולה המון כסף להיכנס ליוטיוב! או – דואר וואלה הוא חופשי, אבל ג'ימייל לא. עכשיו, אם מישהו שולח קובץ וידאו של 10 מגה, זה אוכל נגיסה גדולה מאוד מההגבלה; אין ברירה אלא לעבור לדואר וואלה.

מציאות כזו גורמת לחנק של חופשיות הרשת. אם יש לי רעיון מקורי לשירות מקוון, זה לא מספיק להעלות אתר ולקנות דומיין. צריך גם לשלם אתנן לספקי האינטרנט, כדי שיואילו בטובם לאפשר ללקוחות שלהם להגיע לאתר שלי. זה יהיה כל כך רווחי להם, שלא אתפלא אם אפשר יהיה לקבל חיבור אינטרנט בחינם – חיבור שאי אפשר להגיע איתו לשום מקום. צנזורה של השוק החופשי.

מצב כזה צריכה הממשלה (בכל מדינה ומדינה) למנוע. אבל פוליטיקאים הם פוליטיקאים, והנה נוצר זרם הממון: אתרים גדולים ובעלי עניין משלמים לספקי האינטרנט, וספקי האינטרנט מפעילים לובי ו"תורמים תרומות" לפוליטיקאים כדי שהדבר לא יימנע מהם. יש בחירות לכנסת בעוד שלושה חודשים. האם מפלגה כלשהי כבר הבטיחה לכם אינטרנט נייטרלי, חופשי ולא מצונזר? אני מחכה.

מי צריך תוספת כרום?

בתעשיית הרכב האמריקאית יש אמרה ידועה: "אם זה לא נוסע מהר, צריך להוסיף כרום." זה לא עוזר לנסיעה, אבל זה עוזר לעשות את המוצר יוקרתי ומושך. אז למה גוגל צריכה דפדפן? למה השוק צריך עוד דפדפן? ועל מי מאיים "כרום"?

למרות הרושם הטוב שעושה הדפדפן כרום (במיוחד עבור גרסת בטא מוקדמת), גוגל אינה נמצאת בעסקי הדפדפנים. היא נמצאת בעסקי החיפוש ובעסקי הפרסום. אבל בנוסף לכך, היא מנסה (בהצלחה  מסוימת) להיכנס לתחום מחשוב הרשת, או "מחשוב ענן" כפי שקוראים לו לאחרונה. הכוונה היא כזו: המשתמש לא צריך להתקין שום תוכנה על המחשב שלו. כל הדברים שהוא צריך: מעבד תמלילים, גליון אלקטרוני, עיבוד תמונה, דואל – הכל יינתן לו מהאינטרנט, באמצעות הדפדפן. בתחום הדואל יש לגוגל הצלחה מוחצת, אבל שאר התחומים קצת מדשדשים.

יש לזה כל מיני סיבות: המשתמשים לא בוטחים מספיק ביישומי הרשת, היישומים עצמם לא טובים מספיק, והרשת איטית. בעיני גוגל (ורבים אחרים), אחד המכשולים הגדולים בדרך הוא אינטרנט אקספלורר, הדפדפן הנפוץ בעולם. לאקספלורר יש המון חסרונות ורק שני יתרונות: הוא מותקן בכוח אצל כל מי שיש לו עותק של Windows, והוא מנצל היטב את מיליארדי הדפים השבורים והעקומים שיש באינטרנט, כי הוא היחיד שמציג אותם בצורה סבירה (והוא גם הסיבה לקיומם).

גוגל מאוד רוצים לערער את המעמד הזה: הוא פוגע בעסקים שלהם (באופן מקרי, הוא פוגע גם בכל משתמש אינטרנט באשר הוא). "כרום" מהווה, בעצם, סימן דרך עבור כל מפתחי הדפדפנים – לאן ניתן לקחת את יישומי הרשת וחוויית האינטרנט בכלל. הבחירה שלהם במנוע Webkit אינה מקרית: גוגל אינם מעוניינים ביכולת של פיירפוקס להציג נכון גם אתרים שבורים; ההיפך הוא הנכון. הם רוצים לחשוף את האתרים השבורים בפומבי. ראה, משתמש יקר, כמה מזלזלים בך! כמה האתר הזה גרוע! השווה אותו לאתר המתחרה, הבנוי לפי סטנדרטים, נראה יפה ועובד מהר. זו גם הסיבה שאין גרסה של כרום ללינוקס – המשתמשים האלה ממילא בוחרים בדפדפנים סטנדרטיים.

לכרום יש הרבה חסרונות. מבחינה טכנית, מדובר בגרסה די מוקדמת – יש לה בעיות שונות ומשונות. עבור מי שמשתמש הרבה באתרים לא סטנדרטיים (הלו, ישראל), מדובר בעצם במוצר כמעט בלתי שמיש (ולא באשמתו). אבל זו ממילא לא המטרה שלו – המטרה היא לקעקע את אחיזת החנק של מיקרוסופט על משתמשי האינטרנט, אחיזה שמונעת את ההתפתחות של יישומי רשת מתקדמים. למרבה הצער, מיקרוסופט די רוצים למנוע התפתחות כזו, כי היא עלולה לאיים על האווזה המטילה ביצי זהב, המכונה "מיקרוסופט אופיס". דוגמה לשיקול הדעת של מיקרוסופט אפשר למצוא בהחלטה שפורסמה השבוע, לפיה אינטרנט אקספלורר 8 ימשיך לעבוד במצב "תאימות" (כלומר, כמו אקספלורר 6) עבור אתרי אינטראנט – עוד שוק בו מיקרוסופט אוחזת, ומקדמת בו באופן פעיל קוד לא סטנדרטי.

כרום הוא דפדפן חביב, מהיר מאוד, שעוד יש הרבה עבודה להשקיע בו, עד שיהיה ברמה של מוצר מוגמר. הוא לא הדפדפן המהיר ביותר וגם לא הבטוח ביותר – שני תארים אלה שמורים לאופרה (בו נכתב פוסט זה. אבל הוא איננו ברשיון קוד פתוח). אבל כניסוי כלים, כדגם תצוגה שמדגים את הכיוונים העתידיים אליהם צריכים מפתחי הדפדפנים לשאוף – הוא נסיון מוצלח למדי.

טוקבק גנרי מספר 130

לא רק שהוא לא קרא את הכתבה, ולא רק שאין לו משהו להגיד בכלל, הוא גם חייב שכולם יקראו את זה. הטוקבק הטהור.

שייך לטור הדעה של אבי בליזובסקי, אופטימיסט חסר תקנה. אבל הטוקבק כל כך גנרי, שהוא מתאים כמעט לכל כתבה. כולל בספורט.

לקחת את וורדפרס צעד קדימה

אנחנו מכירים את וורדפרס כפלטפורמה לבלוגים, קלה מאוד להתקנה, לשימוש ולהתאמה אישית. אנחנו מכירים גם מערכות מורכבות יותר, כמו ג'ומלה או דרופל, גם הן מערכות מוצלחות בקוד פתוח, הדורשות יותר מיומנות ומאמץ – אך מניעות אתרים מתקדמים יותר, המתאימים לאתרים מקצועיים: עיתונים, מגזינים, קהילות מקוונות.

אבל בהרבה מקרים, לוורדפרס יש מספיק כוח וגמישות כדי לתת את מה שמגזין צריך: גם מבחינת ניהול התוכן, וגם מבחינת מראה מקצועי, ברמה של מערכות מסחריות ואף יותר מזה. ולדוגמה – בריאן גארדנר, שמציע כמה ערכות נושא לוורדפרס בשם Revolution, שנראות ומתנהגות כמו אתרים מקצועיים.

העיצובים שלו עולים כסף – 80 דולר האחד – ומן הסתם לא תומכים בעברית. אבל בהחלט אפשר להסתכל, לקבל השראה, ולראות לאן אפשר להגיע עם וורדפרס.

(דרך מאמר לא קשור של דבוראק, שמתלונן על אריזות לא נוחות של מוצרי מחשב)

סיכום Download Day

אנשי קרן מוזילה ניסו, עם יציאת הגרסה הסופית של פיירפוקס 3, לקבוע שיא עולמי של מספר הורדות ביום. השיא הקודם הוא… ובכן… לא קיים. אין שיא כזה בספר השיאים של גינס. אבל הם הבטיחו להגיש את הנתונים לעורכי הספר, בתקווה להיכנס. אגב, פיירפוקס 2 הורד 1.6 מיליון פעמים ביממה הראשונה.

והתוצאות הן: נכון לרגע זה, התוכנה הורדה כמעט 9 מיליון פעמים, מתוכן 2.7 מיליון בארה"ב. במקום השני גרמניה, עם 780 אלף הורדות, ובשלישי יפן עם 410 אלף. יש לציין את פולין וליטא עם מספרים מרשימים של למעלה מ-200 אלף כל אחת; ואת איראן, עם 260 אלף הורדות – יותר מקנדה.

ובינתיים, במזרח התיכון: ישראל מובילה בענק עם 36 אלף הורדות. במקומות הבאים, בהפרש קטן, נמצאות סעודיה ואיחוד האמירויות עם כ-8,000 הורדות כל אחת. בשטחי הרשות הפלסטינית יש כנראה הרבה חובבי מיקרוסופט – נרשמו שם רק 448 הורדות.

ומי הוריד הכי מעט? בקוריאה הצפונית ובגינאה-ביסאו נרשמו 0 הורדות. כך גם בסהרה המערבית, הכבושה על ידי מרוקו, ובמזרח טימור, המדינה העניה ביותר בעולם. ברפובליקה הזעירה סאו טומה ופרינסיפה, שני איים זעירים במפרץ גינאה, נרשמה הורדה אחת. הידד!

ומה עם השיא? הנתונים הועברו לאנשי גינס, וכעת נותר רק להמתין ולראות אם תהיה הכרה רשמית. בינתיים, אני חייב לציין שהשימוש בגרסה החדשה נעים בהחלט. מורגש שיפור במהירות וביציבות, הממשק המעודכן חביב מאוד, ואני גם משתמש בתכונת חיפוש ה-URL בלי הרף. איך לא חשבו על זה קודם. אם לא הורדתם, זה הזמן להוריד את פיירפוקס 3. אפילו YNET עובד כמו שצריך.