המבורגרים מהגיהנום

כולם יודעים שיש מגפה של השמנת יתר וסוכרת בעולם המערבי. כולם גם יודעים מי גרם לזה: מקדונלד'ס. אפילו יש סרט תיעודי שמוכיח את זה: Super Size Me של מורגן ספרלוק, שזכה להצלחה קופתית, ביקורות משבחות, פרסים וגם מועמדות לאוסקר. כולם יודעים שמזון מהיר הוא גרוע, לא בריא, גורם למחלות ולהוצאה עצומה של מערכות הבריאות. מכאן קצרה הדרך להשוואה של מזון כזה לסיגריות, ולדרישה (הגיונית, לפי קו המחשבה הזה) להגביל את הפרסום של רשתות המזון המהיר, ואולי לאסור על מכירה של מזון כזה לילדים, או אפילו לגמרי.

הנה לדוגמה הפוסט של שחר שילוח, "המבורגר במאפרה". הפוסט מחבר, בצורה אוטומטית ממש ובלי כל צורך בהוכחות, בין מקדונלד'ס ובין השמנת יתר של האוכלוסיה, סכרת, התמכרות – וגם, כמובן, ההשוואה הבלתי נמנעת לסיגריות. היא גם מכניסה לשם צבעי מאכל (מה הקשר לעניין הזה? לא חשוב, "כולם יודעים" שצבעי מאכל זה לא בריא), וגם איזו תאוריית קונספירציה קטנה: מקדולנד'ס קונה חומרי גלם מאימפריות-רשע כמו תנובה ושטראוס, ענקים כלכליים ששולטים על הכנסת, בתי המשפט והתקשורת, והם לא יתנו ידם להגבלות על מכירה ופרסום של מזון מהיר.

עכשיו נעבור לחלק המשעמם: ריאליטי צ'ק. נתחיל בסרטו הידוע של מורגן ספרלוק. בסרט, ספרלוק טוען שאכל רק במקדונלד'ס במשך חודש שלם, הגדיל את הארוחות רק כשהציעו לו, ואכל את כל המנות בתפריט. כמו כן, הוא אומר, הדיאטה הזו הסתכמה בכ-5,000 קלוריות ליום בממוצע. בסרט התיעודי "שמנצ'יק" (Fat Head), שאפשר לראות באתר של יס דוקו בוואלה בחינם (וגם מומלץ, כי הוא מבדר ומחכים למדי), רואים שהסיפור של ספרלוק פשוט לא הגיוני. עם התפריט שהוא טוען שאכל קשה מאוד להגיע ל-5,000 קלוריות אפילו ביום הגרוע ביותר – כולל קינוחים והגדלת ארוחה ובחירה במנות המשמינות ביותר בתפריט. אם זה כך ביום הכי גרוע, איך אפשר להגיע ל-5,000 קלוריות בממוצע? הבעיה היא, שספרלוק מסרב לפרסם את היומן בו כתב כל יום מה אכל, ומתחמק מלתת תשובות.

יתר על כן, רבים ניסו לשחזר את ניסוי-מקדולד'ס של ספרלוק כדי לראות אם התופעות שתוארו בסרט אכן מתרחשות. בניסוי שנערך באוניברסיטת לינקפינג בשוודיה, המשתתפים צרכו אפילו יותר – 6,000 קלוריות ליום, רובן משומן רווי – אך למרות עליה מובנת במשקל, לא נצפו שם התופעות האחרות שספרלוק טוען שהיו, כמו שינויים קיצוניים במצבי רוח ותוצאות גרועות בבדיקות תפקודי כבד. למעשה, עורך המחקר משער שאם אכן סבל ספרלוק מהתופעות האלה, הן עשויות להיגרם דווקא מהתזונה הצמחונית לחלוטין והדלה מאוד בקלוריות, לה היה רגיל לפני שעבר לאכול רק במקדונלד'ס.

יש עוד: המדדים הסטטיסטיים המשמשים להגדרת פלחי אוכלוסיה כבעלי משקל עודף (overweight) שמנים (obese) ושמנים מאוד (morbidly obese) הם רק מה שהם – סטטיסטיים. מדד BMI, הכל כך פופולרי, מתעלם לחלוטין מרמת הכושר, אחוז השומן בגוף ומשקל השרירים. רואים את זה בקלות אצל ספורטאים: הם שוקלים הרבה, בגלל מסת השריר, ולכן מוגדרים – סטטיסטית – כשמנים, למרות שהם כמובן בכלל לא; ואם תנסו להעביר אותם לדיאטה דלה בקלוריות הם יתמוטטו. מחקרים רבים מראים את חולשתו של המדד הזה: מחקר מ-2005 מראה כי אנשים שסווגו "בעלי משקל עודף" מתו בשיעורים נמוכים באופן משמעותי (בתקופת הניסוי כמובן. בסוף כולם מתים) יחסית לאנשים בעלי משקל שסווג "נורמלי" או "משקל נמוך". ויש גם ניתוח של 40 מחקרים, המקיפים כרבע מיליון משתתפים, המראה כי חולי לב במשקל "נורמלי" נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות מאשר חולים בעלי "משקל יתר" לפי מדד BMI.

הסרט Fat Head מציג מידע רב נוסף, עד כדי התקפה ישירה על מה שלימדו אותנו תמיד: שומן זה רע, וצריך להפחית צריכת בשר לטובת ירקות ופחמימות – וטוען שיתכן ודווקא העצה הזו, ש"נראית הגיונית", היא שגורמת לבעיות הבריאות ולהשמנה. הוא מפריך כמה מיתוסים בנושא כולסטרול, והקשר בין מה שאנו אוכלים לרמתו בדם. אבל השורה התחתונה היא זו: אין קשר אוטומטי בין מה שאוכלים ובין השמנה וסוכרת; אין קשר אוטומטי בין מזון מהיר ומחלות; המציאות, כמו תמיד, מורכבת הרבה יותר, ולפעמים מה ש"כולם יודעים" שונה מאוד מהמציאות המדעית והרפואית.

בעיני, תליית כל האשמה ברשתות המזון המהיר היא סוג של הסרת אחריות. אני לא אשם בזה שאני שמן, זה מקדונלד'ס ופיצה האט ו-KFC. אם רק הם היו מפסיקים לפרסם כל כך הרבה, כבר מזמן הייתי יורד במשקל והופך לרץ מרתון חטוב. צריך לאסור אותם בחוק! זה כמו סיגריות! אין כמו רציונליזציה. אבל האמת היא שאם במקום לראות פרסומות יוצאים להליכה של שעה, הבריאות משתפרת מאוד, גם בלי לשנות כלום בהרגלי האכילה, ואת זה אני אומר מנסיון אישי.

כל זה לא בא לומר שמזון מהיר הוא טוב לבריאות. הוא לא. יש בו באמת הרבה מלח ושומן וסוכר, ותמיד עדיף מזון שבישלתם בעצמכם. אבל לתלות בו את האשם לכל תחלואינו ובעיותנו, זו סתם מציאת שעיר לעזאזל, פתרון קל ופופוליסטי שאין מאחוריו דבר.

משיבים מלחמה עם מאובנים

קשה, קשה להילחם בנודניקים האלה שמזלזלים באבולוציה ופוטרים אותה בנימוקים מטופשים. הם לא מוכנים להקשיב להיגיון, מסרבים להכיר בעובדות, עושים את עצמם לא מבינים מונחים מדעיים ועוסקים במשחקי מילים במקום בראיות. והאמת היא, שאת הגרעין הקשה כנראה לא נשכנע לעולם, לא משנה כמה הוכחות נראה. אבל אפשר אולי לפזר את הערפל שהם מפיצים, ולשכנע כמה אנשים שמוכנים להקשיב; כאלה שאין להם ידע מעמיק ועלולים להיות מוקסמים ממנופפי הידיים הכריזמטיים, שבשבילם צנצנת חמאת בוטנים היא הוכחה לקיומו של אלוהים.

לשם כך הפיקה קרן ריצ'רד דוקינס סדרה של סרטונים קצרים, כל אחד מביא ראיה קטנה – פריט מידע מאומת ומתועד היטב – לנכונותה של האבולוציה. מתאים גם למי שלא עשה תואר שני במדעי החיים. רק בשביל לסתור את הטענות הידועות: איפה מאובני-המעבר בין הקופים לאדם? היכן ההוכחה שהלווייתנים התפתחו מיונקים יבשתיים? כמה DNA משותף לשימפנזים ולאדם? חתיכות קטנות מהפאזל, כל אחת פשוטה וברורה, שביחד מצטרפות למאגר ידע מוצק שכבר קשה להתכחש לו.


יש גם גרסת HD באיכות מעולה, ואפילו לינק להורדה של הקובץ בפורמט QuickTime, שאפשר יהיה להראות לתלמידים בבית הספר. רק לא לשכוח להציג להם גם את האפשרות השניה: שהעולם נוצר על ידי מפלצת ספגטי מעופפת בלתי נראית.

כיצד להפיץ פאניקה בציבור

בזמן האחרון מסתובבים כל מיני אנשים ובוכים שהעובדים במשק מפסידים את כל כספם בבורסה, והמדינה צריכה לפצות אותם על זה מכספי משלם המיסים. כלומר אלו שלא הפסידו צריכים לתת כסף לאלו שכן. יש פה כל מיני נימוקים חברתיים, טענה שהם בכלל לא רצו להיות בבורסה (אבל כשהיו עליות אדירות, כמו ב-2006-7 למשל, לא היו תלונות), מאשימים את ביבי (תמיד טקטיקה פופולרית), אבל בסופו של דבר קשה למצוא בבליל הזה עובדות.

היום נתקלתי בפוסט "המפוטרים יפסידו כ-40% מפיצויי הפיטורים" בבלוג הסיבים האופטיים בישרא. אני אשתמש בו כדי להדגים איך אפשר לקחת מספרים תמימים ולעוות אותם עד כדי אובדן כל קשר למציאות. הפוסט מעלה מספר טענות; לעניינים הפרוצדורליים – כמו ענייני חוק וצוים של שר העבודה – לא אתייחס, כי אין לי מידע בנושא. אני מניח, לצורך העניין, שהכל נכון, למרות שזה כנראה מצדיק בחינה מעמיקה יותר. אני כן אבדוק את הטענות החשבוניות שמועלות בפוסט.

  1. "חברות רבות במשק ובעיקר חברות הייטק מפרישות לקרן הפיצויים של העובדים רק 80% מהשכר בטענה כי חלק מהשכר איננו רלבנטי לצרכי פיצויים."
    מאחר ויש לי מושג בענייני חישוב שכר, אני יכול לאשר את זה – באמת חלק מרכיבי השכר אינו רלוונטי לצרכי פיצויים, וזה נכון גם לגבי פנסיה. זה אולי נראה כמו טריק חשבונאי, אבל זה חוקי. בין הגופים שמשלמים רכיבי שכר שאינם מחושבים לצרכי פיצויים ופנסיה נמצאים מדינת ישראל וצה"ל. אגב, עובדים הנהנים מרכב ליסינג מוותרים מרצונם החופשי על חלק משכר הברוטו שלהם, וכך מפחיתים את ההפרשות לפיצויים ופנסיה (הפסד שיכול להצטבר למאות אלפי שקלים, ואיש אינו שם לב אליו). בקיצור אין בסעיף הזה שום סנסציה – פשוט ככה זה.
  2. "רוב קרנות הפיצויים הפסידו בשנת 2008 כ 20 אחוז מערכן וגם יותר"
    סתם מספר שלוף מהשרוול. באתר משרד האוצר (אקספלורר בלבד, כמובן) רואים שבממוצע הפסידו הקרנות 16%. אם מבודדים רק את קרנות הפיצויים מקבלים נתון דומה. אבל צריך לזכור שקרן פיצויים אינה נייר ספקולטיבי, אלא מכשיר חסכון לטווח ארוך. אם מרחיבים את הדוח כך שיכלול את השנים 2003 עד אוקטובר 2008, מקבלים שבממוצע הניבו קרנות הפיצויים רווח של למעלה מ-38%, שהם יותר מ-5.5% לשנה בממוצע, וזה אחרי ההפסדים הנוראיים של החודשיים האחרונים.
  3. "הרי שס"ה הפיצויים עשוי לקטון בכ 40 אחוזים ואולי יותר"
    זה כבר ממש שוס. אי אפשר לחבר אחוזים כאילו היו תפוחי עץ. אפילו אם הטענות היו נכונות, ההפסד היה רק 36% ולא 40%, וזה הבדל של 10% בהפסד. אבל כאמור, הסעיף הראשון אינו הפסד כלל, והשני הוא הרבה פחות דרמטי ממה שמוצג. בכל מקרה, ההפסדים בבורסה הם רק בחודשים האחרונים. מי שסופג את מלוא ההפסד הוא רק מי שצובר כספים בחודשים האחרונים בלבד. מי שהתחיל קודם, נהנה גם מרווחים יפים מאוד.

במקרה של הפסדים בקופת פיצויים, זה נראה כאילו שעובד, שמפקידים עבורו כסף בקופת פיצויים במקום לשלם לו פיצויים מקופת החברה, מפסיד. חשבונית זה עשוי להיות נכון (אם כי לא כרגע, כפי שהראיתי), אבל זו ראיה צרה מדי. היו כבר בעבר מקרים רבים בהם חברה פושטת רגל ואינה מסוגלת לשלם למפוטריה פיצויים כלל; הם נאלצים להצטרף לתור הנושים הארוך, עם סיכויים קלושים לראות משהו מכספם. הפקדה חודשית לקרן פיצויים מונעת מקרים כאלה, ומבטיחה את תשלום הפיצויים לעובד. העובד השמרן יעדיף קרן פיצויים בסיכון נמוך (יש קרנות שהרוויחו אפילו השנה!). רוב העובדים – וראיתי זאת במו עיני – פשוט בוחרים בקרן שמראה את הרווחים הכי גדולים; מן הסתם היא גם המסוכנת ביותר.

אם הצלחתם להגיע עד לכאן אחרי כל החישובים המשעממים, אני אסכם במשפט קצר: האנשים שאתם שומעים מדברים ברדיו ומצוטטים בעיתונים הם בעלי אינטרס, לא משנה אם הם מדברים בעד או נגד רשת בטחון. אני מסכים שהמדינה חייבת להבטיח לעובדים רמת חיים מינימלית, גם בשנות הפנסיה שלהם. אני לא חושב שהמדינה צריכה להחזיר להם כספים שאיבדו בגלל תאוות בצע או חוסר הבנה של הדברים שהם עושים עם הכסף שלהם.

שיעור באמונה

אחרי שבפוסט הקודם התפתח, רחמנא ליצלן, דיון ענייני על סיבות לקיום מצוות אצל חילונים, ורצונם (או אי-רצונם) של אתאיסטים להשפיע על מאמינים, נתקלתי באיזכור שסרטון הרימונים של האחים קינן מופיע באתר "כיפה". מן הסתם התכוון העורך להעלות סרטון הומוריסטי בעל הקשר לחג הסוכות, אבל המגיבים, כך נראה, קיבלו את זה קשה.

חלק מהם נעלבו: "לא היה להם מה לעשות???" שאלה הילה בתגובה 4, והמגיב קובי התריס כי מה שעשו זה "ביטול תורה". לאפיקורסים שבינינו אזכיר, שביטול תורה זה כשאתה עוסק בכל דבר שאינו לימוד תורה או לכל הפחות לשם שמיים. כנראה שהמגיב קובי לא ממש הפנים מה זה חילוני ומה הוא עושה כל היום. מגיבים אחרים קיבלו את הסרטון בשעשוע, עם תגובות ה-"גדוווול" הצפויות. היו גם כמה מגיבים אפולוגטים שטענו שזה לא כתוב בשום מקום שלרימון יש 613 גרעינים בדיוק.

אבל כמה מהמגיבים, וזה החלק המעניין (אותי לפחות), סירבו בתוקף להאמין למראה עיניהם. לדוגמה המגיב "יהונתן" בתגובה 18, שמצד אחד טוען שהוא ספר ויצא לו בדיוק 613, ומצד שני טוען שלספור זה בכלל אפיקורסיות והכל תלוי בגישה. כנראה שליהונתן יש רימונים קוואנטיים: יש בהם בדיוק 613 גרעינים, אלא אם סופרים אותם, ואז זה משתנה. גם יערה בתגובה 20 טוענת שאצלה יש תמיד 613 גרעינים בדיוק. והכי הרשימה אותי יעל בתגובה מספר 1:

ברימון שלנו היה בדיוק[…] לא ספרתי אבל אני מאמינה בכך באמונה שלמה

הרי לכם תמצית האמונה הדתית במשפט אחד. אין לה כלל צורך לדעת את העובדות – יש לה את האמונה, וזה מספיק לכל דבר ועניין. האמת האמונית של יהונתן עמוקה אפילו יותר: אם אתה בודק, אתה מקלקל; אז למה לבדוק בכלל?

זו, בעיני, הנקודה: האתאיסט רוצה להוכיח שהתנ"ך מלא סתירות ודברים בלתי אפשריים, ושבמקרה הטוב הוא אוסף של אגדות בעלות ערך היסטורי מוגבל. המאמין כלל לא מעוניין בעובדות והוכחות, הן פשוט לא רלוונטיות עבורו. הויכוח הזה מתנהל בספירות שונות. ואם כך הדבר, מה הטעם לנהל את הויכוח?

סנדויץ' יום הכיפורים

קראתי היום פוסט מאת חנה בית הלחמי, "למה לא לצום ביום כיפור", ואת פוסט התגובה של גלעד סרי-לוי. בית הלחמי יוצאת כנגד החילונים/מסורתיים/שאר דתיים-למחצה, שלמרות שאינם מקיימים מצוות באופן כללי, צמים ביום כיפור, וזוהי, לטענתה, צביעות. אני מסכים איתה. עונה לה סרי-לוי כי אמונה דתית אינה שחור ולבן בלבד, ואין זה מקומה לקבוע לאנשים אלו מצוות לקיים וכיצד לחוות את אמונתם; עוד הוא אומר כי טיעוניה מתנשאים. אני מסכים איתו.

ובכל זאת, אני לא מסכים עם שניהם. ראשית עם חנה בית הלחמי: אמונה דתית היא פעמים רבות צבועה ותמיד חסרת היגיון פנימי. אמונה היא דבר שמבחינה לוגית קורס על עצמו על כל צעד ושעל; נימוקי התאולוגים, מאוגוסטינוס ועד ימינו, משכנעים הרבה פחות מנימוקי הנגד. זוהי גם הסיבה שזוהי "אמונה" ולא "לוגיקה": היא אינה מונעת מעובדות או מהיגיון. תאורים בדבר מופרכותה של אמונה דתית יש הרבה, והם הגיוניים להפליא. אך המרחק ביניהם ובין מאמרה של בית הלחמי הוא רב, רב מאוד.

אני חולק על חנה בית הלחמי בתחומים רבים, אבל לא זה העיקר כאן. כאשר היא כותבת מאמר המסביר את עמדתה, היא נוהגת לצאת מתוך הנחה שעמדתה צודקת, ומי שלא מסכים כנראה עבר אינדוקטרינציה. במקום לנמק את טיעוניה – ונימוקים טובים יש הרבה – היא עוסקת בבוז למי שלא מסכים איתה. לא רק שזה לא עוזר, אלא זה גורם לסלידה של הקורא ומחריף את הקיטוב. התוצאה היא שהיא לא משכנעת איש, והמאמר מועיל רק להתנשאות ולניפוח האגו.

גלעד סרי-לוי עונה לה באפולוגטיות והתבכיינות כה אומללה, עד שהגשתי חוסר נוחות לקרוא את דבריו. הוא פותח בסתירה של כמה נקודות במאמר של בית הלחמי, בהחלט בצדק – הטקסט שלה, כאמור, חלש למדי מבחינה לוגית. אבל ההמשך –

אני יכול רק לספר לך שהיו כופרים ותיקים מהם, ומוצלחים מהם. פעם, בתחילת תקופת הנאורות חשבו שעוד מעט כולם יבינו וינטשו את הדת. "תיזת החילון" קראו לזה.  לצערם, זה לא קרה. הדת ממשיכה ומתחזקת. בארצות הברית, המדינה הדתית הגדולה בעולם, לא יכול להבחר נשיא שאין אלוהים בחייו. גם ברוסיה, עשרות שנים של חינוך אתיאיסטי חלפו להן, והכנסיות שוב מלאות. ולא דיברנו על עלית האיסלאם. ככה זה, אין מה לעשות. אלוהים פופולארי יותר משפינוזה, וישו יותר פופולארי מהביטלס.

לא הבנתי מה זה אמור להוכיח – שהאנושות היא בלתי רציונלית? שהיא ממשיכה לדבוק בצורך האינפנטילי בחבר דימיוני, שיושב על ענן ומשגיח עלינו מלמעלה? הוא הרי הורס את הטיעון של עצמו: אם המספרים הגדולים הם הצודקים, הרי שהנצרות היא הדת הנכונה. ישו הרבה יותר פופולרי ממשה, ואפילו יותר ממוחמד. ארצות הברית היא הדוגמה שלו? כן, הם בוחרים רק אנשים דתיים, ואצלם "אתאיסט" הוא יותר גרוע מ-"טרוריסט". אלה האנשים שבחרו את ג'ורג' וו. בוש – פעמיים. הוא גם מתעלם מההפניה לקרוא את ספרו האחרון של דוקינס, למרות שהספר דן בטיעונים תאולוגיים: החל במסורתיים וכלה בטיעונים מודרניים, מנומקים היטב, שנוסחו על ידי פילוסופים בני זמננו המודעים לאתיאזם ולטיעוניו. במקום זה הוא אומר – אל תציעו לי ספרים, יש לי ספרים משלי.

בהמשך סוטה סרי-לוי למחוזות המיסטיקה:

…להבין את המורכבות שיש בעולם ה"מסורתי". כזה המנהל דו שיח מורכב עם האל ועם מקומו בחיי הפרט. אנשים רבים מאמינים בכח טרנסצנדנטי, אך אינם שלמים לגמרי עם מה שמכונה "מצוות מעשיות"…

כלומר – אנשים שנוח להם שיש למי להתפלל, אבל לא הגיוני בעיניהם שיצוו עליהם לעשות משהו. אם רק היה מאחורי זה משהו מעבר למוח האנושי, שעושה רציונליזציה למה שנוח להאמין בו.

יש אתאיסטים שנהנים להפשיט טיעונים דתיים למערומיהם. אני מסתייג מזה. הבעיה העיקרית שלי עם תשובתו של סרי-לוי היא האכזבה: סוציולוג ואנתרופולוג שמתכחש לנטיה האוטומטית של האנושות להאמין? האם הוא לא מודע לכתות-המטען? לפגאניות? או שאמונתו הדתית מונעת ממנו להבין את הקשר בין אמונות "פרימיטיביות" ובין הדת "הנאורה" של ימינו?

אז אחרי שהסתכסכתי עם שני הצדדים והרגזתי את כל העולם, אני נשאר בתסכולי: הויכוח כאן רדוד ועקר. בית הלחמי מתחילה בעמדה הרציונלית ומעטרת אותה באי-רציונליות, פילוג ושנאה. סרי-לוי מנסה למצוא טיעונים הגיוניים לטובת עמדתו המיסטית והאי-רציונלית. כל צד בטוח בצדקתו ומתבצר בעמדתו. דווקא לנוכח המצב הזה אני מוצא את ספרו של דוקינס "יש אלוהים?" מתון והגיוני: הוא לא חושש מהתמודדות לוגית עם גדולי התאולוגים. הוא לא חושך שבטו מהאמונה (ובמיוחד מהדת הממוסדת), אך הוא לא עושה זאת באמצעות בוז ופופוליזם, אלא נסמך על מדע והיגיון. ייטב לשני הצדדים אם יאמצו משהו מגישתו.

משרד הבריאות מזהיר מפני סרטן התחת

בנורבגיה פוחדים מהטרולים שאורבים במעברי ההרים; באנגליה, יצאו אבירים להילחם בדרקונים. בישראל פוחדים האנשים מהשד שנקרא קרינה, כאילו אין מדע בעולם שיסביר מה זה בדיוק. ברור, עדיף לקנות קמע של הבאבא מושיקו, ובינתיים לשרוף את המכשפה.

שד (אילוסטרציה)והנה, מפרסם משרד הבריאות מידע לציבור בדבר השימוש בטלפונים סלולריים: אנחנו לא יודעים בעצם כלום, הם אומרים שם, אז כדאי להיזהר עד שנדע יותר. לזה, חברים, קוראים בצה"ל "כיסוי תחת", למקרה שבעוד שלושים שנה יבואו אנשים וישאלו "למה לא הזהרתם". הנה טיפ קטן: למרות האזהרות החמורות מפני עישון, המגובות במחקרים אין ספור, אנשים ממשיכים לעשן; ולא רק זאת, הם גם כועסים כשרוצים למנוע מהם לפגוע באנשים אחרים; ולא רק זאת, אלא הם ממשיכים לתבוע את כל מי שיש לו כסף, בטענה של "לא הזהרתם".

אבל הדוח של משרד הבריאות מזכיר את המחסור בראיות בשפה רפה מאוד, והאספסוף השקוע באמונות טפלות הסתער על האזהרות כמוצא שלל רב. כבר ציפיתי לראות המון עם קלשונים ולפידים מסתובב ברחוב, מבצע לינץ' בעוברים ושבים המדברים בטלפון וכורת אנטנות כאילו היו עצים ביערות הגשם בברזיל. גם ידידי יהונתן קלינגר העדיף לחפש את האינטרס החבוי, כאילו משרד הבריאות התגייס לטובת החברות הסלולריות. אך שתי בעיות גדולות מאוד בטיעוניו מובילות אותי למסקנה שהוא טועה.

ראשית, אם משרד הבריאות מנהל "קמפיין הפחדה" לטובה חברות הסלולר, איפה הקשר? האם מעבירות החברות שלמונים לרופאים שבראש מערכת הבריאות? כסף יש להם, אין ספק; אבל אם אכן אפשר לקנות את היושר המקצועי של פרופסורים וראשי אגפים, נדמה לי שהאפקטים הא-תרמיים של הקרינה הם לא הבעיה העיקרית כאן. ואם אין שוחד, למה לאנשי המשרד להתגייס לטובת שיווק עוד כמה דגמים של נוקיה?

ושנית, למרות שעו"ד קלינגר מאשים את משרד הבריאות בבורות, העובדות הטכניות דווקא תומכות בעמדת המשרד. האנטנות הסלולריות אינן מהוות סכנה – או לכל הפחות, מהוות סכנה הקטנה בכמה סדרי גודל לעומת המכשיר הצמוד לאוזן (ליתר דיוק, הסכנה קטנה אקספוננציאלית). לו היו טורחים לברר את העניין עם מהנדס RF, או פיזיקאי, העובדות היו מתבררות מייד. לעזאזל, אפילו בוגר תיכון עם חמש יחידות פיזיקה יכול להסביר את זה. אבל רוב האנשים מעדיפים לשוות לנגד עיניהם את שד הקרינה, ולהמשיך לשרוף אנטנות; ולא משנה כמה יסבירו – ההסברים האלה נופלים על אזניים ערלות.

אז מהו האינטרס של משרד הבריאות? אני חושב שמדובר באותו כיסוי תחת ישן וטוב. צריך להראות לציבור שעושים משהו, וכמובן שצריך להגן על הילדים™. את הקטנת הקרינה שכולנו חשופים לה אפשר לבצע רק באמצעות הגדלת מספר האנטנות. אם נדמה למישהו שזה משרת את האינטרס של חברות הסלולר – זה לא מעלה ולא מוריד.

ואם כבר להגן, אני לא יודע כמה אנשים מתו מסרטן שנגרם ממכשיר סלולרי. לעומת זאת, אנשים שמתו בגלל שדיברו בטלפון בזמן נהיגה, יש הרבה. ממש הרבה. ודיבורית לא עוזרת. אם אתם רוצים להציל חיים, התחילו בזה.

אני תומך במצעד הגאווה בירושלים

כב' הרב יהודה לוין, שאולי מחזיק מעצמו צדיק ומקובל אבל לא מקיים את מצוות ישוב ארץ ישראל, הגיע אתמול לארץ. יש לו שליחות חשובה ביותר: להטיל קללת פולסא דנורא על כל מי שתומך במצעד הגאווה בירושלים. לא על הצועדים, אלא על כל מי שתומך. נו, כל הסמולנים האלה תומכים, אז נכניס גם אותם.

אז אני מבקש להודיע לכב' הרב: אני תומך במצעד הגאווה בירושלים. קלל אותי, יהודה, קלל אותי.

(אתם מוזמנים לכתוב פוסט דומה אצלכם ולשלוח טרעקבק לאביעד)

רואה שחורות הוא אויב העם

בבלוג הירוק והעצבני של Ynet הופיע פוסט תגובה על הפוסט "10 טעויות נפוצות של ירוקים", שכתבתי לפני שנה כמעט. מסתבר שלינק אלי מסתובב במייל בחודשים האחרונים; ניחשתי שכך הדבר, כי הפוסט המשיך לקבל ביקורים באופן רציף (ו-FireStats מראה כניסות ללא referring URL). הכותב, אלון גנני מהבלוג "וואסאבי", מסכים עם כמה נקודות וחולק על אחרות – זה מצוין, כי דיון והשארת הנושא בתודעה הם טובים לכולם. אני לא מסכים עם כל הדברים שאמר, וגם אתייחס אליהם, אבל יותר מכל, כמובן, הרגשתי את התנועה שזה יצר בבלוג ואת המגיבים הזועמים שהתנפלו עלי כאילו נהגתי בהאמר.

אני צריך לחזור ולומר את מה שאמרתי פעמיים באותו פוסט: אני לא טוען שהמצב נפלא. אני טוען שהמצב חמור, והוא ימשיך להיות חמור, אם לא נמקד את מאמצינו בדברים הנכונים. במקום לתקוף אותי על שאמרתי דברים שלא נעים לכם לשמוע, אולי כדאי לבדוק את העניין? אולי מיחזור הנייר שאתם כל כך אוהבים בעצם רק עושה יותר נזק? אבל לא, יותר קל לפטור אותי כמי שחושב שאין צורך לדאוג לסביבה.

וכעת אתייחס לכמה נקודות שהעלו אלון והמגיבים. ראשית, כותב אלון בפוסט, כדאי להמשיך ולמחזר בקבוקים גם אם אין בכך תועלת סביבתית, מפני שזה תורם לחינוך הילדים, ועשוי להביא להפחתת הצריכה. אני תומך גדול בחינוך הילדים לשמירה על הסביבה, וגם בהקטנת הצריכה; אבל המשך המיחזור המיותר משיג, לדעתי, את ההיפך. אתה מעביר את המסר שאין צורך להפחית צריכה, מפני שאפשר למחזר – ושוב אנו תקועים עם מיחזור שגורם נזקים סביבתיים ואינו פותר את הבעיות שיש לנו. בנוסף, בהצעה כזו אתה למעשה מקריב את הסביבה לטובת השגת מטרה אחרת – במקרה זה חינוך. לא זו הדרך. אני חושב שאפשר לחנך מבלי לוותר על הסביבה.

המגיב "אדריכל" טען שחוות העצים, המספקות חומר גלם לנייר, ממוקמות בעצם ביערות. ראשית, הדבר אינו נכון: החוות ממוקמות בעיקר במערב התיכון, במישורי עשב גדולים. זוהי אדמה חקלאית המשמשת בעיקר לגידול חיטה ותירס. אבל, אני טוען, אפילו אם החווה באה על חשבון חורש טבעי, עדיין אין בכך נזק סביבתי. העצים נכרתים אחרי גידול של שלוש שנים, ומייד אחר כך נשתלים חדשים במקומם. השטח נשאר תמיד ירוק, מייצר חמצן וסופג פחמן. צריך גם לשים לב שככל שעולה הביקוש לעצים ממקור זה, כך מתרחב שטח החוות. ולכן, ככל שנמחזר פחות נייר יהיו יותר עצים. אני הולך לספוג תגובות זועמות על המשפט הזה.

המגיב "דין" שוב האשים אותי כאילו אני חושב שהמצב נפלא, והשווה את מצבנו למצבה של פולין בתחילת מלחמת העולם השניה (ובכך הפסיד אוטומטית בויכוח). בסערת רוחו הוא הוסיף שלוש תגובות נזעמות ועירבב שם המון דברים, כולל נושאים שכלל לא הזכרתי, בהם מזון מהונדס גנטית – אירגוני סביבה אוהבים להפיץ שקרים מוחלטים על מזון כזה, בשעה שאין לנו כלל ברירה אלא להשתמש בו. הוא גם אמר שאנחנו בדרך למיליארד התשיעי של בני אדם על כדור הארץ. זו כמובן האמת, אלא שנכון ליולי 2007 יש 6.6 מיליארד בני אדם בעולמנו. בעניין זה הייתי רוצה להפנות את הקורא הרציני – כלומר לא הטוקבקיסט שרק רוצה לפרוק את תסכולו – להרצאה מרתקת של ד"ר אלברט א. בארטלט, פרופ' אמריטוס מהמחלקה לפיזיקה באוניברסיטת קולורדו. פרופ' בארטלט מסביר שם, לאט לאט, את ההשפעה האדירה שיש לגידול המעריכי באוכלוסיה, ואיך למשאבים שברשותנו אין שום סיכוי להמשיך ולספק את צרכי האנושות המתרבה. ההרצאה מחולקת ל-8 סרטונים ביוטיוב (הלינק הוא לסרטון הראשון).

וכאן אגיע לנקודה נוספת שהעלה אלון. כשאמרתי שיש מספיק מקום למזבלות, הוא טען כנגדי שראייתי מוגבלת לעשרות שנים בלבד. זה פחות או יותר נכון, למרות שלפי הנתונים שבידיי, המקום יספיק למאות שנים לפחות. אבל הנקודה היא שבגלל אותו גידול מעריכי באוכלוסיה, השטח הדרוש למזבלה הוא לא הדבר היחיד שייגמר – גם לא יהיה מספיק מזון, לא תהיה מספיק אנרגיה, לא יהיה מספיק חמצן. הפתרון היחיד הוא – כפי שמסביר פרופ' בארטלט בהרצאתו – הוא עצירת הגידול באוכלוסיה. זה דבר שיקרה בכל מקרה, כיוון שהמשאבים לא יספיקו – אז אולי כדאי שנתחיל לפני שמיליארדים יתחילו למות ברעב ומגפות.

עניין אחרון שאתייחס אליו הוא הפסילה של האנרגיה הגרעינית משיקולי בטחון. לא פלא שמאשימים את השמאלנים בתבוסתנות. אם הכוונה היא לישראל בלבד, אז מילא – ישראל היא חצי סיכה על מפת העולם. אם נמשיך או לא נמשיך לשרוף פחם ומזוט – ההשפעה היא שולית. מה שצריך זה שמדינות המערב – ובראשן ארה"ב – יפסיקו לשרוף פחם. אבל בארה"ב לא נבנתה תחנת כוח גרעינית חדשה מאז אסון אי שלושת המייל – בשנות השבעים – והתחנות הקיימות מתיישנות והולכות. האם גם שם אסור להסתמך על כוח גרעיני משיקולי בטחון? האם באמת צריך לתת לארגוני טרור להכתיב את מדיניות האנרגיה של העולם? בכל מקרה, מה שעוצר כיום את המעבר לאנרגיה גרעינית הם רק ארגוני סביבה, המשתמשים באסונות הידועים כדי להפחיד את הציבור.

אני מסיים במה שאמרתי כבר שלוש פעמים לפחות, וזו תהיה לי פעם רביעית – אני רוצה מאוד בטובת הסביבה. כל מטרתי בשני הפוסטים האלה היא לנסות ולעזור, לנסות ולכוון את המאמצים בכיוון הנכון. לא חבל שהמאמץ האדיר יושקע לריק?

לקריאה נוספת: הספר The Skeptical Environmentalist מאת ביורן לומבורג. במקום לעסוק בנפנופי ידיים, לומבורג מנתח נתוני-אמת סטטיסטיים ומגיע למסקנות מרחיקות לכת. זהו ספר מפורט, מנומק, עם הוכחות ומובאות. למרות היותו שנוי במחלוקת, הוא קריאת חובה לכל מי שעוסק בנושא.

עשר טעויות נפוצות של ירוקים

בעולמנו המזדהם והולך יש, כך נדמה, שני מחנות: אלו שדואגים לאיכות הסביבה ואלו שלא אכפת להם. המאמץ של הירוקים הוא להזיז את הלא-אכפתיים לעשות משהו לטובת שימור הסביבה, הפחתת הזיהום, או הקטנת צריכת האנרגיה. בעוד הם משתדלים להראות שנורא פשוט לשמור על איכות הסביבה, הדרכים שהם מציעים לא תמיד עוזרות, ולפעמים אפילו מזיקות. אספתי כמה טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן; לא כי איכות הסביבה היא לא דבר חשוב, אלא כי אם כבר מתאמצים, כדאי שהמאמץ ישא פרי.

1. נייר הוא רצח. ממה עושים נייר? מעצים, ואנחנו צריכים עצים. אבל בצפון אמריקה, המקור העיקרי לתאית הוא חוות עצים, שם מגדלים במיוחד עבור יצור נייר. אחרי הכריתה נוטעים את החווה מחדש. בדרום אמריקה, כריתת הג'ונגלים היא מאסיבית, זה נכון, אבל הכריתה היא לצורך פינוי שטחים לחקלאות. הנייר הוא רק משני.

2. מכוניות היברידיות. כל הסלבס מהוליווד קונים טויוטה פריוס! כמה נהדר! אלא שהמציאות רחוקה מהפרסומות הנוצצות. צריכת הדלק המצומצמת-דרמטית, שהיצרן טוען לה, פשוט לא קיימת בתנאי שימוש יומיומיים. וחשוב מזה: אפשר למצוא מכוניות סטנדרטיות וזולות, בלי כפל-הנעה מסובך, עם צריכת דלק טובה יותר וזיהום נמוך יותר מאשר מכונית היברידית. ועוד לא דיברנו על כמות הזיהום והפסולת כתוצאה מייצור מכוניות היברידיות, ועל היפטרות מהמצברים המסוכנים בסוף חיי המכונית.

3. הנעת מימן. זה השם החם הבא בעולם הרכב הירוק – רכב מונע במימן. הפסולת היחידה שהרכב פולט היא אדי מים! אין ספק שמעבר מסיבי לרכבי מימן יסייע לאיכות החיים במרכזי הערים הגדולות, ויפחית שם את כמות העשן, הרעש, והחלקיקים המסרטנים. אלא שהתהליך כולו בזבזני באנרגיה פי 3 לעומת מנוע בעירה פנימית. כלומר: בתהליך יצור הדלק יש בזבוז אדיר באנרגיה, שיוצר חום וזיהום. אם היה לנו מקור אנרגיה עשיר ונקי עבור יצור המימן, לא היתה בעיה. אבל רוב יצור החשמל בעולם כיום מתבסס על פחם ונפט, ובעצם שימוש במימן רק מחמיר את הבעיה.

4. מיחזור זה טוב. הלוואי וזה היה נכון. אבל ברוב מוחץ של המקרים, מיחזור יוצר יותר זיהום ומבזבז יותר אנרגיה מאשר יצור מחומרי גלם; וגם המוצר המתקבל נחות לעומת המקור. מדינות המערב מסבסדות מחזור, כדי שלאזרחים יהיה כדאי להשתתף, ומתוך מחשבה שזה תורם לסביבה, אבל פשוט אין לזה בסיס. צריך לומר שיש מקרים בודדים בהם המחזור הוא כדאי: אלומיניום למשל. לעומת זאת, אפילו הליך מחזור פשוט יחסית, כמו זכוכית, לא כדאי.

5. אנרגיה גרעינית זה רע. למרות שני אסונות ידועים מאוד – צ'רנוביל ואי שלושת המייל – הנזק שגורמת הפקת חשמל באמצעות כור גרעיני הוא זניח ממש לעומת כמעט כל אמצעי יצור אחר. זניח – גם מבחינת נזק סביבתי וגם מבחינה בריאותית (כמה כורי פחם נהרגים כל שנה? כמה מהם חולים במחלות ריאה וסרטן?). יש בידינו הטכנולוגיה לפתרון בעיית האורניום המשומש באופן שיגן על הסביבה, גם לטווח ארוך. דווקא ארגוני הירוקים הם שמונעים בניית מתקנים לאכסון ארוך טווח כמו מישור יאקה במדינת נוואדה בארה"ב, ובכך דנים את כולנו להמשיך ולהשתמש בנפט ליצור חשמל. להמשיך לקרוא

עוד סיבה לאהוב את האינטרנט

מסתבר שיש לא מעט אנשים שמחפשים בגוגל "אסטרולוגיה" ומגיעים לכאן. חיפשתי גם אני ומצאתי דף ששווה זהב: תחזית אסטרולוגית לשנת 2006 שפורסמה בטמקא באחד בינואר של אותה שנה. הבה נבחן את התחזיות המשובחות מפי מומחי האסטרולוגיה.

שמואל חאייק: כתוב בפירוש כי הוא נינו של הרב ציון חזן, ממייסדי ישיבת פורת יוסף בירושלים, ודור רביעי למשפחת מיסטיקנים. בהחלט מעלה את רף הציפיות.

  • בתחום הפוליטי: "מהפך פוליטי מדהים יציב את נתניהו בראשות הממשלה" – בינגו! נתניהו היום עסוק בלהגיד ההיפך ממה שאולמרט אומר, ובלהתמוגג מהסקרים המופרכים שנותנים לו 200 מנדטים. "אחוז ההצבעה לליכוד יהיה גבוה מהמשוער ומפלגת הליכוד תצטייר כאמינה ובלתי מושחתת בעליל" – האיש גאון. הליכוד מגרד את עצמו מרצפת 12 המנדטים שלו.
  • בתחום הכלכלי: "מצב הרכבות והתחבורה בישראל יעבור מהפך" – כיום אפשר לבחור בין לעמוד שעה בפקקים, לעמוד שעה באוטובוס או להידחס לרכבת רק כדי לגלות שעקב מפגש רכבות אפשר לזרוק את לוח הזמנים לפח. "בארבע השנים הבאות הצמיחה במשק תהיה בסביבות 50 אחוז" – כדי שזה יקרה, המשק צריך לצמוח כל שנה ביותר מ-10 אחוז; גם טובי האופטימיסטים האופוריים לא חושבים שזה יקרה. בוודאי שזה לא קרה ב-2006.
  • בעולם: "נסראללה יעלם בלבנון – ולא ישאיר עקבות , גופתו תימצא לאחר תקופה ארוכה." אין צורך להוסיף. "זעזועים קשים יפקדו את אירן השנה, ביניהם רעידת אדמה קשה שתגרום למחיקת אירן ולהרג של מיליונים" – יכול להיות שכל כך השתכרתי בסילבסטר שאני לא זוכר שזה קרה?

רחל לביא: אסטרולוגית המופיעה בפאנל המיסטיקנים של ערוץ "קארמה". כנראה שזה מרשים, לא יודע.

  • פוליטי: "אריק שרון, בן מזל דגים, ייבחר לרשות הממשלה" – פגיעה בול; השגיאה במקור. "הליכוד יקבל יותר מנדטים מהצפוי" – ודאי ודאי.
  • בעולם: "בעיה מסוימת לישראל הקשורה באיראן תגיע לפתרון כלשהוא בסיבות אפריל ומאי 2006" – בעיה מסוימת תגיע לפתרון כלשהו? לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.

ינון בן דוד: קורא בקלפי טארוט, גם הוא בפאנל המיסטיקנים של ערוץ קארמה.

  • בעולם: "אסד יתחלף, לא כתוצאה מהתערבות חיצונית של העולם אלא כתוצאה מהלכים פנימיים של סוריה. ומדינת ישראל תחתום על הסכם שלום עם סוריה, עם מחליפו של אסד." האיש מדהים.
  • ברומו של עולם: "נינט טייב תתחתן השנה." אני לא יכול יותר.

זה לא שאני משלה את עצמי שמישהו יפסיק להאמין בזבל שהמיסטיקנים מוכרים, אבל לפחות אפשר לצחוק עליהם קצת. לפחות עד תחילת השנה הבאה.