אתם הסמולנים צריכים להפסיק לאכול ברולדין ובארקפה כל יום.

אלמה – יש לך ילדים? כשהגיעה הזאטוטה שלי כל הקלישאות שלחשו לי באוזן כל השנים הפכו למציאות מענגת. הגזע האנושי בנוי להתרבות, כל יחיד שבוחר לא לעשות זאת חורג מהנורמה הגנטית ולא משנה כמה תתפלספי על זה. תינוקות הם לא התגלמות האלוהים על פני האדמה, אבל הם כן ממלאים את חיינו במטרה.

רואה שחורות – תמרים? באמת? אפילו אלמה אם ההצהרה שלי זיעזע אותי פחות.

אתה אספסוף נבער ללא יכולת להעריך אפייה עילית.

מעולם דמות קטנה שלך בתור שטן לא צצה לך על הכתף ולחשה לך באוזן: "שוקולד!!! שוקולד!!!"?

לפעמים זה נוטלה ופקאן, או ריבה, או חלבה. הפעם זה היה תמרים.

אתה הכנת עוגיות, אמיתיות, עם תנור והכל, ובחרת בצורה חופשית למלא אותן בתמרים?

תשמעי, אדריאן שלי כתבה את התסריט כשהיתה בהריון (ומן הסתם חוותה קרייבינג מטורף לפאי). יש גבול לכמה שאפשר לדרוש ממנה.

אני עשיתי, ואני אפילו לא כל כך אוהב בצק פריך. או קפה. שיואו אני כזה פולני.

אולי זו רק אני שלא חושבת שתינוקות הם התגלמות האלוהים על פני אדמות, אבל ג'נה הצליחה מבחינה עסקית רק כשויתרה על העצמאות האישית שלה למען הילדה שהיא לא רצתה מההתחלה.

נמאס לי מסרטים שבהם ילדים הם המטרה העיקרית לקיומנו, והם אלה שהופכים אותך לאדם טוב יותר (היה לי אוברדוז מזה לאחרונה, עם הדייט שתקע אותי ועוד כמה ספרים עם אותו מסר – ילדים זה הכל בחיים).

לא יכול היה להיות סוף שבוחר אחד מהגברים האלה, אבל קיויתי לסוף שבו היא תבחר במה שהיא רצתה.

העוגיות נשמעות מצוין. אתה עשית? באמת?

הטענה היא שג'נה השתחררה מהתלות שלה בגבר ובחרה להיות עצמאית. והאמת היא שלא יכול להיות סוף אחר: ארל הוא בנזונה סוג א' פלוס, והדוקטור נשוי, ואשתו לא עשתה שום דבר רע. אז היא עצמאית בחייה האישיים וגם בחייה העסקיים.

העוגיות, אגב, הן רולדת בצק פריך במילוי תמרים. מצוינות עם קפה.

אני לא אומרת לא לאוכל.

ואני מסכימה שהוא לא אופייני, אבל תסביר לי בבקשה איך הסוף הזה פמיניסטי.