געגועי לטים מיניר

לראשונה נתקלתי בשם טים מיניר בסדרה "אנג'ל", הספין-אוף של באפי שעוקב אחר הערפד-שיש-לו-נשמה בלוס אנג'לס (מעין מטאפורה לגיהנום), שם התחיל כמפיק משני והתקדם בדרגות. אחר כך יצר את סדרת הטלוויזיה הגאונית "פיירפליי" עם ג'וס ווידון, ואז גם התחיל רצף האירועים שאותו אתאר בפוסט הזה.

"פיירפליי", סוג של יצירת מופת מורכבת ונפלאה, סבלה קשות מהתעללות רשת הטלויזיה פוקס בה שודרה. מועד השידור השתנה ללא הרף, הרשת ביטלה שידור פרקים לטובת משחקי בייסבול, שידרה את הפרקים בסדר הלא נכון, ואפילו את פרק הפתיחה דחתה לסוף ובמקומו אילצה את היוצרים לכתוב ולצלם פרק חלופי תוך שבועיים. למרות כל זאת, הסדרה צברה קהל מעריצים פנאטי (המכנה את עצמו "Browncoats" – חומי-המעיל) שצפה בסדרה באדיקות. זה לא הספיק לפוקס, והסדרה ירדה אחרי שידור 12 פרקים בלבד. כהוכחה לאיכות הסדרה, נמכרו כשמונה מאות אלף עותקים מה-DVD של הסדרה, דבר שהביא להפקת סרט הקולנוע Serenity הממשיך את עלילת הסדרה.

מיניר פנה אז להפיק את הסדרה "וונדרפולס" – פנינה סוריאליסטית וקומית העוקבת אחר מוכרת בחנות המזכרות במפלי הניאגרה (היא בעלת תואר בפילוסופיה, אגב) שבובות הפרווה בחנות מתחילות לדבר אליה ולתת לה הוראות. מוזר? כן, אבל גם נהדר. מומלץ לנסות ולצפות, בספריית ה-DVD הקרובה לביתכם, או באמצעים אחרים לפי המקובל. אבל מי ששידר את הסידרה – שוב רשת פוקס – לא רצה מוצר חתרני כזה על המסך. גם הרייטינג לא ממש כיכב, והסדרה ירדה אחרי שידור 4 פרקים בלבד.

הלאה לסדרה The Inside – מבט אפל אל היחידה לפשעים אלימים של ה-FBI. יותר מכל, הסדרה הזו מושפעת מ-"שתיקת הכבשים", מפשעים אלימים ונוראיים המבוצעים על ידי אנשים שהשפיות מהם והלאה. אבל הקצב האיטי של הסדרה, והאוירה הקשה שהשרתה על צופי – נחשו – רשת פוקס הביאו אחוזי צפיה נמוכים. 7 פרקים שודרו, בסדר הלא נכון, לפני שהסדרה בוטלה. עם זאת, כוכבת הסדרה רייצ'ל ניקולס עשתה רושם בברנז'ה ומייד נחטפה לתפקיד בעונה האחרונה של "זהות בדויה". אפילו היו דיבורים על סדרת-המשך בכיכובה.

אך לא איש כטים יתייאש. הוא המשיך לסדרה Standoff – על זוג סוכני FBI המתמחים במשא ומתן עם חוטפים ומחזיקי בני ערובה. ומי ישדר את הסדרה? פוקס כמובן, ושוב התרגיל עם משחקי הבייסבול ושידור הפרקים שלא בסדר הנכון. הסדרה עוד לא בוטלה רשמית, אבל שידורה הופסק ואמור להתחדש בקיץ. פוקס אומרים שיוחלט אם תבוטל או לא אחרי שיבדקו את הפיילוטים שמחכים להם עבור העונה הבאה. אבל שלא יהיה לכם ספק: הסדרה הזו מתה. ועל כן פנה מיניר להפקת סדרה חדשה ומעניינת בשם Drive.

Drive מספרת על מירוץ בלתי-חוקי מחוף לחוף בארה"ב. הפרס הוא 32 מליון דולר, אבל זה לא חזות הכל. מארגני המירוץ הנסתרים מאלצים אנשים תמימים להשתתף במירוץ נגד רצונם, כנראה על מנת להמר עליהם – המניעים שלהם לא ברורים עדיין. הם ימשיכו להיות לא ברורים כי – נחשו מה – פוקס ביטלו את הסדרה בשבוע שעבר, אחרי שהופקו 6 פרקים ושודרו 4 בלבד.

רבות נכתב על פיצול האישיות של רשת פוקס. מצד אחד הם מאשרים לשידור סדרות מעניינות, מקוריות, רעננות ושונות, שאף רשת אחרת לא היתה מסכימה להזמין. אבל במקום לקדם את הסדרות האלה, הם מעדיפים לבזבז את המומנטום, לשנות מועדי שידור, וממהרים להוריד סדרות מעולות ולשדר במקומן שידורים חוזרים של הסדרות המצליחות שלהם: אמריקן איידול, 24 והאוס. מצד אחד מעלים יצירות חתרניות כפיירפליי (אנטי-חברות ענק, אנטי-מלחמה) ו-וונדפולס (חיות מדברות הן בדרך כלל נחלתם של פסיכוטים), ומצד שני מבטלות אותן לטובת תוכניות ריאליטי מזעזעות בעלות חוסר טעם משווע. אבל אני עוד מקווה שטים מיניר ימצא את מקומו בסדרה איכותית שגם יתנו לה סיכוי לתפוס את הקהל המגיע לה.

משחק האחוזים של web 2.0

יובל דרור (המשמש גם כיו"ר הקונצרן) כותב על נתונים סטטיסטיים מאתרי web 2.0. גם רויטרס ו-The Inquirer בלעו את הסיפור הזה. הנתונים מראים כאילו השיתוף באתרים כאלה נמוך בהרבה ממה שחושבים, ולמעשה הם נדונים לכיליון ברגע שגל ההתלהבות מהם יחלוף. אני פחות מתרשם מהנתונים האלה, והנה הסבר (מלאכותי לחלוטין, אך יש בו גרעין של אמת) מדוע.

לפי הנתון, 0.2% מהביקורים באתר שיתוף התמונות פליקר נועדו להעלאת תמונות. לכאורה, נתון נמוך ביותר; האמנם? הבה נראה.

יהי אתר שיתוף תמונות פיקטיבי בשם "פליצר". באתר יש 1000 חברים וכל אחד מהם מעלה 100 תמונות, סך הכל מאה אלף תמונות באתר. כל אחד מהחברים הוא חסר חיים לחלוטין, והוא יושב ומסתכל על כל התמונות שהעלו כל החברים האחרים באתר; סה"כ, כל חבר מסתכל על 99,900 תמונות.

מה קיבלנו? כל החברים ביחד יצרו 9,990,000 צפיות, ו-100,000 העלאות. לכאורה, זה שיתוף של 100%, אבל לפי החישוב שנעשה במחקר, זה רק 1%… למעשה, הדרך היחידה להגיע למאה אחוז היא שכולם יעלו תמונות, ואף אחד לא יצפה באף תמונה. ואם אף אחד לא רואה, איזה מין שיתוף זה?

אם ניקח את הנתון של 1% כמקסימום שאפשר להגיע אליו באתר כמו "פליצר", הרי שנתון של 0.2% הוא לא רע בכלל. ויקיפדיה, לעומת זאת, מראה אחוז שיתוף של למעלה מ-4% – וזאת מפני שערכים משתנים שוב ושוב, מתעדכנים, מתפצלים ומתאחדים; מדובר בתהליך שונה לחלוטין מזה שמתרחש באתר שיתוף תמונות או וידאו. לפי דעתי, ככל שחוקרים לעומק את הנתונים שסופקו במחקר הזה, הם הולכים ומאבדים משמעות. הם פשוט לא נותנים כאן את המספרים הרלוונטיים.

הנסיון לכמת את השיתוף באמצעות נתונים כה שטחיים הוא… איך לומר… אידיוטי. אנשים חוזרים לפליקר ול-YouTube לפעמים כדי לראות את אותה התמונה או את אותו הסרטון שוב ושוב; או כדי לנהל את החשבון שלהם; או כדי להשתתף בדיון, בתגובות לתמונה או סרטון, או בפורום. וזה בדיוק הביטוי לקהילות הגולשים שנוצרות באתרי web 2.0, לא רק הורדות והעלאות של תמונות. אבל בסך הכל, אין סיבה להיות מופתעים – הרי מדובר כאן באנשי שיווק, שהדחף הכפייתי שלהם למכור לא נבלם אפילו כשהם לא מבינים על מה הם מדברים.

לב המאפליה

פוסט זה הוא תרגום של פוסט שפרסמתי בעבר בבלוג שניהלתי באנגלית. זה לא שאין לי מה להגיד ביום זיכרון זה, אלא שמה שיש לי להגיד הוא מאוד לא מנומס וזה לא נראה לי מתאים. הפוסט המקורי פורסם לפני כשנה.

קראתי מאמר מרתק מאת ג'ושוע אליס, המתעד את מסעו לאתר הניסויים "טריניטי" (המקום בו התרחש הפיצוץ הגרעיני הראשון). ניסוי טריניטיהוא ניסה להבין מה גרם לאנשי פרוייקט מנהטן, ובמיוחד לראש הפרויקט, הפיזיקאי רוברט אופנהיימר, להתמיד בעבודתם ליצירת הנשק הנורא ביותר בהיסטוריה, למרות שידעו היטב למה הוא יגרום. אליס גילה שאתר הניסוי פתוח לקהל במשך שני ימים בשנה, והחליט לבקר במקום.
זה היה גם סוג של ניסוי חברתי באינטרנט, שעשוי להתברר בעתיד כפורץ דרך: אליס ביקש מהמבקרים באתר שלו לממן את התחקיר, והוא בתמורה יפרסם את המאמר שלו ואת כל התמונות ברשיון Creative Commons. הניסוי הצליח, ואליס אסף מספיק כסף לשכירת רכב ונסיעה לאתר, הממוקם בתוך בסיס צבאי במדינת ניו מקסיקו.
המאמר אינו חושף עובדות מדעיות שלא ידענו קודם, ולא מגלה סודות חבויים כלשהם. אבל הוא מראה את הפנים האנושיות של תחילת העידן הגרעיני והשפעותיו: תומכים ומתנגדים לנשק גרעיני, תושבי העיירה לוס אלאמוס (שם נמצא מכון המחקר בו התבצע פרויקט מנהטן), והסיפור שמאחורי פיתוח וניסוי הפצצה האטומית הראשונה.
אינני מאמין שאנרגיה גרעינית היא מטבעה רעה, וכך גם האנשים שעבדו על פיתוח הפצצה. היתה זו תקופה של מלחמה, והיה פחד גדול מפני היטלר ומפני היפנים; גרמניה כבר כבשה את רוב אירופה בשעה שהפרויקט התחיל. זהו הרשע של בני האדם שיקבע אם נוכל לחיות בשלום בעולם גרעיני.

עוד סיבה לאהוב את האינטרנט

מסתבר שיש לא מעט אנשים שמחפשים בגוגל "אסטרולוגיה" ומגיעים לכאן. חיפשתי גם אני ומצאתי דף ששווה זהב: תחזית אסטרולוגית לשנת 2006 שפורסמה בטמקא באחד בינואר של אותה שנה. הבה נבחן את התחזיות המשובחות מפי מומחי האסטרולוגיה.

שמואל חאייק: כתוב בפירוש כי הוא נינו של הרב ציון חזן, ממייסדי ישיבת פורת יוסף בירושלים, ודור רביעי למשפחת מיסטיקנים. בהחלט מעלה את רף הציפיות.

  • בתחום הפוליטי: "מהפך פוליטי מדהים יציב את נתניהו בראשות הממשלה" – בינגו! נתניהו היום עסוק בלהגיד ההיפך ממה שאולמרט אומר, ובלהתמוגג מהסקרים המופרכים שנותנים לו 200 מנדטים. "אחוז ההצבעה לליכוד יהיה גבוה מהמשוער ומפלגת הליכוד תצטייר כאמינה ובלתי מושחתת בעליל" – האיש גאון. הליכוד מגרד את עצמו מרצפת 12 המנדטים שלו.
  • בתחום הכלכלי: "מצב הרכבות והתחבורה בישראל יעבור מהפך" – כיום אפשר לבחור בין לעמוד שעה בפקקים, לעמוד שעה באוטובוס או להידחס לרכבת רק כדי לגלות שעקב מפגש רכבות אפשר לזרוק את לוח הזמנים לפח. "בארבע השנים הבאות הצמיחה במשק תהיה בסביבות 50 אחוז" – כדי שזה יקרה, המשק צריך לצמוח כל שנה ביותר מ-10 אחוז; גם טובי האופטימיסטים האופוריים לא חושבים שזה יקרה. בוודאי שזה לא קרה ב-2006.
  • בעולם: "נסראללה יעלם בלבנון – ולא ישאיר עקבות , גופתו תימצא לאחר תקופה ארוכה." אין צורך להוסיף. "זעזועים קשים יפקדו את אירן השנה, ביניהם רעידת אדמה קשה שתגרום למחיקת אירן ולהרג של מיליונים" – יכול להיות שכל כך השתכרתי בסילבסטר שאני לא זוכר שזה קרה?

רחל לביא: אסטרולוגית המופיעה בפאנל המיסטיקנים של ערוץ "קארמה". כנראה שזה מרשים, לא יודע.

  • פוליטי: "אריק שרון, בן מזל דגים, ייבחר לרשות הממשלה" – פגיעה בול; השגיאה במקור. "הליכוד יקבל יותר מנדטים מהצפוי" – ודאי ודאי.
  • בעולם: "בעיה מסוימת לישראל הקשורה באיראן תגיע לפתרון כלשהוא בסיבות אפריל ומאי 2006" – בעיה מסוימת תגיע לפתרון כלשהו? לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.

ינון בן דוד: קורא בקלפי טארוט, גם הוא בפאנל המיסטיקנים של ערוץ קארמה.

  • בעולם: "אסד יתחלף, לא כתוצאה מהתערבות חיצונית של העולם אלא כתוצאה מהלכים פנימיים של סוריה. ומדינת ישראל תחתום על הסכם שלום עם סוריה, עם מחליפו של אסד." האיש מדהים.
  • ברומו של עולם: "נינט טייב תתחתן השנה." אני לא יכול יותר.

זה לא שאני משלה את עצמי שמישהו יפסיק להאמין בזבל שהמיסטיקנים מוכרים, אבל לפחות אפשר לצחוק עליהם קצת. לפחות עד תחילת השנה הבאה.

עוד פעם לקט?!

זה שאני לא צופה בארץ נהדרת, לא אומר שאני לא מודע לזה שהם משדרים 4 תוכניות לקט על כל 3 מקוריות. אבל גם לקט צריך לדעת לעשות – כי אפשר לעשות לקט מעולה, ואפשר פשוט לזרוק קטעים אקראיים עד שתתמלא שעה. למען ההגינות צריך לומר, של-"שידורי קשת" אין סיבה להתאמץ, כי גם שיקופית עם הפרצוף של טל פרידמן יכולה לעשות 12% רייטינג ביום שישי בערב; למה לבזבז משאבים על משהו איכותי אם אפשר למחזר?

גם בסדרת הטלויזיה CSI (המקורית, מלאס-ווגאס; לא מיאמי או ניו-יורק המוצלחים הרבה פחות) שודר השבוע לקט, או מה שמכונה clip show – פרק המורכב בעיקרו מקטעים שכבר שודרו. אבל איזה הבדל! כאן הסיפור היה שעובדי המעבדה, הדרג השני והבלתי-מוערך, עוברים על הראיות בתיק בלתי פתור ומנסים לגלות עובדות חדשות שיקדמו את החקירה. בדרך כלל הדמויות האלה מקבלות זמן מסך של 2-3 דקות כל פרק; הפעם הבמה היתה שלהם.

כך זכינו בהזדמנות לעבור על ארבעה מקרי רצח שהופיעו העונה, המיוחסים כולם ל-"רוצח המיניאטורות", שנוהג להשאיר אחריו דגם מושלם של זירת הפשע, כולל כל מה שנמצא בחדר, וכולל הגופה (שלולית הדם במיניאטורה אפילו עשויה מהדם של הנרצח!), כשברור שלוקח חודשים לייצר דגם כל כך מדויק. החשוד העיקרי בתיק התאבד לעין המצלמה, ומאז, למעשה, לא היתה התקדמות בחקירה. מן הסתם הסיבה לפרק הזה היא שהתיק ייפתר בקרוב (יש רק עוד שני פרקים לסיום העונה), אבל זה לא מוריד מהיותו פרק מקורי ומהנה, לא פחות מכל פרק ממוצע של CSI. הסדרה נמצאת כרגע בעונתה השביעית, וגם אחרי פרק-שיא בסוף העונה החמישית – פרק כפול שנכתב ובוים ע"י קוונטין טראנטינו – היא בהחלט שומרת על רמה גבוהה.

הסיבה היא, איך לא, השוק החופשי. סדרה מתדרדת מאבדת צופים יותר מהר משאולמרט מאבד תמיכה. דוגמה טובה היא "תיקים באפלה": סדרה שהיתה על גג העולם ונפלה בגלל שהפרקים הפכו נוראים ואיומים. גם עונה תשיעית די טובה לא הצילה אותה – כי אף אחד כבר לא צפה. ל-"קשת" אין בעיה כזו: בטטות הכורסה ממשיכות ללחוץ 22 בשלט, אפילו אם אין מה לראות. אנשים עם מוח כבוי הם אנשים שהמפרסמים אוהבים, כי הפרסומות נספגות שם יותר טוב, והכסף ממשיך לזרום כמו שמפניה אצל זכייניות ערוץ 2.

מהפכת ה-PNG

גוגל שינו את עיצוב המודעות שלהם, ולראשונה משתמשים בתמונה בפורמט png (חנן כהן הרוס). הפורמט הזה לא חדש, ורבים עוברים לשימוש בו. הפוסט הזה יתן סקירה קצרה: מה זה png, למה זה טוב, ומתי כדאי להשתמש בו?

הכל התחיל בפורמט המוכר לכולנו – GIF. תחילתו ב-1987 בשירות המקוון הפופולרי CompuServe, שנתן פורומים ואימייל לפני היות האינטרנט פתוחה לציבור. כשהרשת פרצה לעולם ודפדפנים כמו Mosaic התחילו להיכנס לשימוש, GIF היה בחירה טבעית לתמונות בדפים שברשת. אבל בגלל שאלגוריתם הדחיסה (LZW) היה מוגן בפטנט, התחילו להתהוות בעיות כתוצאה מתאוות הבצע של בעלי הפטנט. אז נולד הפורמט המחליף – PNG.

האגדה מספרת שראשי התיבות המקוריים היו PNG's not GIF אבל כיום מקובל שהם Portable Network Graphics. הפורמט החדש מתגבר על שתי הבעיות העיקריות של פורמט ה-GIF הישן:

  • GIF יכול לאכסן רק 256 צבעים (8 סיביות לפיקסל). PNG מגיע ל-16 מיליון (24 סיביות).
  • הדחיסה של GIF מוגנת בפטנט (שבינתיים הספיק לפקוע). PNG משתמש באלגוריתם משופר בהרבה – וחופשי.

בנוסף תומך פורמט ה-PNG החדש בשקיפות חלקית או מלאה של אזורים שונים של התמונה – alpha channel (אינטרנט אקספלורר 6 כושל בתמיכה בזה). על יכולות האנימציה של ה-GIF ויתרו – והעבירו לפורמט-אח של PNG שנקרא MNG.

לרשותנו, אם כן, שני פורמטים מודרניים לקבצים גרפיים: PNG ו-JPEG. מתי משתמשים בכל אחד מהם?

  • JPEG מתאים לצילומים. הדחיסה שלו גורמת לאיבוד מידע, אבל בצילום לא מרגישים בזה. התמונה המתקבלת נראית יפה ומקום רב נחסך. לעומת זאת, צילומי מסך, שרטוטים, מסמכים סרוקים, או גרפיקה עבור כפתורים או טבלאות יראו רע מאוד כ-JPEG.
  • PNG מתאים למקרים בהם יש קצוות חדים וקונטרסט גבוה. צילום-מסך שמכיל טקסט הוא דוגמה טובה – נסו לשמור את אותו צילום מסך כ-JPEG וכ-PNG ותראו את ההבדל. כך גם מקרים בהם יש חשיבות לפיקסל בודד, כמו כפתור מצויר ביד או גבולות של טבלה. צילומים גם יראו טוב ב-PNG, אבל הנפח שהקובץ יתפוס יהיה עצום – מפני שהדחיסה של PNG אינה מאבדת מידע. התמונה תיראה מושלמת אבל יהיה קשה מאוד להבחין בהבדל בינה ובין אותה תמונה ב-JPEG.

אני מקווה שהצלחתי להעביר את עקרונות העניין, ושמי שקורא את הפוסט הזה ידע לעשות שימוש מושכל ב-PNG, ויוכל להשליך את קבציה-GIF שלו לכל הרוחות.

"תפוז" ו-"רשימות" חיים בבועה

מי שמגיב לפוסטים בבלוגיה של תפוז ובאתר רשימות נתקל בתופעה שהיא לגמרי 1997. בעוד שבבלוגים מבוססי וורדפרס – וגם בישראבלוג – מובטח למגיבים שכתובת האימייל שלהם תישמר במערכת, ברשימות כנראה לא שמעו על ספאם ועל בוטים שאוספים כתובות. כנ"ל בתפוז. אפילו אופציה להסתרת הכתובת לא קיימת. המגיב התמים חושב שהכל בסדר, ומספר שניות אחרי כן מגלה שהכתובת שלו מפורסמת לכל העולם ואחותו ואין שום דבר שהוא יכול לעשות בעניין.

אני משתעשע ברעיון להפנות אוטומטית את כל הספאם שאני מקבל לכתובות של האחראים למחדל באתרים הרלוונטיים. נא להוסיף כתובות בתגובות.

מבחינתי חודש אפריל הגיע

עם העלאת ההדר של החודש. יום שלם עבדתי על זה, תוך שאני סובל כאב ראש שאין לזלזל בו. עכשיו רק לא ברור לי אם זה הרקע שבחרתי שגרם לכאב הראש, או להיפך.

הפרחים שבחזית (השתמשתי ב-subtract כדי שיראו את הרקע) מגיעים מהאתר DesignFruit – הוא נותן מברשות פוטושופ בחינם. זה לא מעניין אותי אישית, כי אני מחרים את פוטושופ, אבל הוא נותן גם קבצי png של העיצובים, ואני משתמש בהם בשמחה בקורל. הרקע מגיע מהאתר SquidFingers – יש להם ספריה אינסופית של תבניות שמתאימות לרקעים.
ועכשיו תסלחו לי, אני הולך לקחת אדוויל.