מי אתה, מצנזר תגובות יקר?

שגיא שלח לפרסום את הפוסט הזה שכולו מכתב אהבה לאנשים האנונימיים שמוחקים את הטוקבקים שלכם. העיסוק בזה הוא לגמרי 2005 אבל הטקסט הזה בהחלט שווה קריאה משועשעת.

מעולם לא נפגשנו, אך בעוצמי את עיני עולה דמותך בדמיוני: קשיש רב-הוד, עוטה גלימה. אור הגנוז קורן מפניך הנבונים, עטורי הזקן הלבן. כלימה ובושה אוחזתני כאשר אני מדמיין את הקמט הקטן מופיע בין הגבינים האציליים, את צקצוק הלשון. קראת ושקלת את דברי, וגם הפעם נמצא בהם פגם. אנחת אכזבה וצער חומקת בין שפתייך. ידך המגויידת מקישה פעם, פעמיים, ושולחת את תגובתי לתהום הנשיה.

לעולם לא אדע במה נכשלתי – נסתרות דרכי המצנזר: כשל לוגי קל שבקלים? פיסוק שהוא מעט פחות ממושלם? אות ששוכלה עם חברתה? אך האכזבה שאני חש מהולה בהוקרת תודה: כתמיד, ערנותך ושיקול דעתך המושלמים הצילוני מלחשוף את פגמי ברבים. שוב, רק אתה עמדת בין מילותי הנלוזות ועיניהן התמות של קוראי "הארץ" – בינם ובין דברי בלע שהיו עלולים לצלק את נפשם הרכה ללא הכר.

אך לעיתים, בעודי חוזה בזיוו של מכתם קצר וקולע ששלח אליך אחד מעמיתי – מכתם שעבר ושרד את בחינתך המדוקדקת – חולפות בי מחשבות כפירה. אין ספק שזוהי הקנאה הדוברת מגרוני, אולם ככל שאנסה, אינני מצליח להבין במה זכו הם כאשר אני כשלתי. האליטרציה המופלאה של "חחחחחחח"? הלשון הנופל על לשון בכתיבת "שמאל" בס' ו-ו'? אולי הציניות המודעת לעצמה המתבטאת באיות "שטויות" בשני ט'?

באותם רגעים איומים כאילו מטשטשת לרגע דמותך בעיני רוחי, ומתגבשת מחדש. עורך תורן עייף, או סטודנט צעיר המועסק בשכר מינימום. אחת לשעה או שעתיים הוא מביט בשעון, מפליט קללה, וידו השמאלית נשלחת ל-ALT ול-TAB. מבטו המשועמם מרפרף על רשימת התגובות המתארכת. לפתע, הוא עוצר. כמו תוצר דור הטוויטר שהוא, שיניו נחשפות בסלידה כאשר הוא נתקל בתגובה שאורכה עולה על שורה וחצי. את הזעם היוקד הגורם לו להכות שוב ושוב במקש ה-DELETE קשה לתאר אך קל להבין – מיהו אותו אדם חסר התחשבות, המצפה ממנו לקרוא, ממש לקרוא את שצף דברי ההבל שלו, וזאת רק כדי לוודא שהוא לא כתב "בולבול" או משהו בשורה השביעית, נראה לו, נראה לו בכלל?!

אך אני ממהר לנער את ראשי ולהרחיק את רעיונות העיוועים הללו. דמותך מתערפלת שנית, והללויה – הקשיש רב-ההוד, עוטה הגלימה שב למקומו. אני חושק שיני ונודר להפסיק להאשים את העולם בכשלי. בענווה אני מקבל עלי את דינו של מצנזר התגובות, שהכל נעשה בדברו.