יומן קריאה: טיגאנה

הספר "טיגאנה" (Tigana) מאת גאי גבריאל קיי, היה ספר החודש של מועדון ספרי המד"ב והפנטזיה Sword & Laser בחודש יוני. אז גם התחלתי לקרוא אותו. סיימתי ביום האחרון של נובמבר, אחרי מאבק קשה ביותר. הספר בהחלט ארוך, אבל זו לא הסיבה העיקרית.

הספר, מז'אנר הפנטזיה האפית, מתאר חצי-אי דמיוני ובו מספר נסיכויות (ההשראה נלקחת מאיטליה של ימי הביניים). עם תחילת הספר, שתי אימפריות גדולות פולשות אליו וכובשות כל אחת כמחצית. התושבים מתרגלים לכיבוש ואפילו רואים בו צד חיובי (הפשע בירידה, לדוגמה – אולי קשור ליד קלה על הדק ההוצאה הפומבית להורג בעינויים קשים). אבל עבור אחת הנסיכויות, החיים קשים יותר מלשאר. הסיבה היא שבקרב על הנסיכות הזו, טיגאנה, נהרג בנו של המלך הכובש. האב האבל מחריב את ערי הנסיכות, מוציא להורג אלפי אנשים, אבל העונש החמור ביותר הוא כישוף שהוא מטיל: השם "טיגאנה" יימחק מזכרונם של כל האנשים שאינם ילידי המקום, וגם אם ייאמר להם, לא יבינו ולא יזכרו אותו. כעבור דור הוא יימחה לגמרי מעל פני האדמה ויאבד לנצח.

העלילה, אם כן, עוקבת אחר מאמציהם של כמה אנשים הפועלים במחתרת לשחרור חצי האי מעולם של הכובשים, ולהשבת השם "טיגאנה" לעולם ולזכרון. היא גם עוקבת אחרי הכובשים עצמם, מניעיהם והמטרה אליה הם שואפים. לכל אחד מהם בעיות פוליטיות ואסטרטגיות משלו. ובנוסף – וכאן טמון גורם העיכוב המרכזי – הספר מקדיש יריעה רחבה לסיפורי הרקע של כל אחת מן הדמויות. יריעה רחבה עד מאוד.

מן הסתם יש צורך שהקורא יכיר את הדמויות החשובות. זה תורם למעורבות הרגשית בעלילה, להכרת האופי והמניעים של הנפשות הפועלות, לריאליזם של העולם ולהבנת ההיגיון המפעיל אותו. אבל ההיפרדות הפתאומית מקו העלילה המרכזי, לטובת כמה אלפי מילים של התרחשויות-עבר מאוד הפריעה לי. רציפות הקריאה נשברת. זה גרם לי לנטוש את הספר לשבועות שלמים מרוב בלבול ותסכול. וזה חבל, כי הרעיון בסופו של דבר מעניין והעלילה המרכזית מוצלחת ומושכת.

אני בדרך כלל לא מהאנשים שעוזבים ספר באמצע, ואני שמח שסיימתי את הקריאה, אבל להקדיש כמעט חצי שנה לספר אחד – זה קצת חבל, לטעמי. מצד שני, במועדון הקריאה היו רבים שאהבו את הספר מאוד. אולי עניין של יכולת לקרוא ברצף ולהתרכז.