מממ… פאי
אל הסרט "מלצרית" הגעתי בזכות ניית'ן פיליון (קפטן מאל ריינולדס, "פיירפליי"), שחקן המשנה בסרט. אז ראיתי שהשחקנית הראשית היא קרי ראסל, שעוד לא בזבזה את כל הקרדיט שצברה בימי "פליסיטי", וחשבתי שכדאי לצפות. הסרט הוא קומדיה רומנטית קצת מרירה: ג'נה (ראסל) היא מלצרית ואופה עוגות-פאי בדיינר פרברי, ונשואה לאדם המגעיל ביותר שהומצא אי פעם (ג'רמי סיסטו). את כל הצרות והתסכולים שלה היא מוציאה על ידי המצאת מתכונים מקוריים לפאי; כל יום מתכון חדש. לקוחות הדיינר כבר מחכים לגלות איזה פאי חדש ומשונה יוגש היום. ג'נה חולמת לגשת לתחרות אפיית פאי, לזכות בפרס הראשון ולעזוב את בעלה המפלצתי. אך התכנית משתבשת כשהיא מגלה שהיא בהריון, ועוד יותר כשהרופאה שלה נעדרת ובמקומה מגיע רופא צעיר ונאה (פיליון).
הסרט משובץ במתכונים מקוריים לפאי; כמובן שנמצא מי שישב ורשם את כל העוגות שג'נה ממציאה. הרשימה המלאה כאן, ויש כמה מתכונים מפורטים באתר הסרט. אני בחרתי את השלוש שנראו לי הכי טובות (או לפחות עם השמות הכי מוזרים):
1. פאי התינוק הצורח כל הלילה והורס לי את החיים: עוגת גבינה ניו יורקית, עם בצק מוברש בברנדי ועם פקאנים ואגוז מוסקט.
2. פאי אני שונאת את בעלי: פאי ממולא מוס שוקולד מריר ללא סוכר, טובע בקרמל.
3. פאי לוזרית מרחמת על עצמה כשהיא אומללה ובהריון: פאי ממולא דייסת שיבולת שועל עם גושים, לתוכה מועכים עוגת פירות. פלאמבה כמובן…
כתבה וביימה את הסרט אדריאן שלי, בזמן שהיתה בעצמה בהריון (בתה התינוקת מופיעה בסרט). לא אפרט כאן את סיפורה הטראגי של שלי, שזהו סרטה האחרון, אך אוכל פרוסת פאי לזכרה הלילה.
מריץ FireStats
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 9:25
סרט מקסים, למרות הסוף שעיצבן אותי נורא.
אתה הולך לנסות לעשות פאי? אני אהבתי את "ארל הולך להרוג אותי כי יש לי רומן פאי". יש סיכוי לפרוסה?
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 12:22
הביקורות שקראתי טענו שהסוף הוא פמיניסטי. בטוח שהוא לא אופייני לקומדיות רומנטיות.
פאי ארל הולך להרוג אותי הוא באמת יוצא דופן, כי הוא עם בצק שוקולד, אבל המילוי לא יכול להיות רק פירות יער, והם לא נותנים מתכון מדויק. אני צריך לעשות מחקר. אבל יש לי עוגיות תמרים מוכנות, רוצה אחת?
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 19:49
אני לא אומרת לא לאוכל.
ואני מסכימה שהוא לא אופייני, אבל תסביר לי בבקשה איך הסוף הזה פמיניסטי.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 20:14
הטענה היא שג'נה השתחררה מהתלות שלה בגבר ובחרה להיות עצמאית. והאמת היא שלא יכול להיות סוף אחר: ארל הוא בנזונה סוג א' פלוס, והדוקטור נשוי, ואשתו לא עשתה שום דבר רע. אז היא עצמאית בחייה האישיים וגם בחייה העסקיים.
העוגיות, אגב, הן רולדת בצק פריך במילוי תמרים. מצוינות עם קפה.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 21:08
אולי זו רק אני שלא חושבת שתינוקות הם התגלמות האלוהים על פני אדמות, אבל ג'נה הצליחה מבחינה עסקית רק כשויתרה על העצמאות האישית שלה למען הילדה שהיא לא רצתה מההתחלה.
נמאס לי מסרטים שבהם ילדים הם המטרה העיקרית לקיומנו, והם אלה שהופכים אותך לאדם טוב יותר (היה לי אוברדוז מזה לאחרונה, עם הדייט שתקע אותי ועוד כמה ספרים עם אותו מסר – ילדים זה הכל בחיים).
לא יכול היה להיות סוף שבוחר אחד מהגברים האלה, אבל קיויתי לסוף שבו היא תבחר במה שהיא רצתה.
העוגיות נשמעות מצוין. אתה עשית? באמת?
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 23:34
תשמעי, אדריאן שלי כתבה את התסריט כשהיתה בהריון (ומן הסתם חוותה קרייבינג מטורף לפאי). יש גבול לכמה שאפשר לדרוש ממנה.
אני עשיתי, ואני אפילו לא כל כך אוהב בצק פריך. או קפה. שיואו אני כזה פולני.
יום רביעי, 18 ביוני 2008 בשעה 11:47
אתה הכנת עוגיות, אמיתיות, עם תנור והכל, ובחרת בצורה חופשית למלא אותן בתמרים?
יום רביעי, 18 ביוני 2008 בשעה 14:58
לפעמים זה נוטלה ופקאן, או ריבה, או חלבה. הפעם זה היה תמרים.
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 1:20
מעולם דמות קטנה שלך בתור שטן לא צצה לך על הכתף ולחשה לך באוזן: "שוקולד!!! שוקולד!!!"?
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 2:34
אתה אספסוף נבער ללא יכולת להעריך אפייה עילית.
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 16:22
אלמה – יש לך ילדים? כשהגיעה הזאטוטה שלי כל הקלישאות שלחשו לי באוזן כל השנים הפכו למציאות מענגת. הגזע האנושי בנוי להתרבות, כל יחיד שבוחר לא לעשות זאת חורג מהנורמה הגנטית ולא משנה כמה תתפלספי על זה. תינוקות הם לא התגלמות האלוהים על פני האדמה, אבל הם כן ממלאים את חיינו במטרה.
רואה שחורות – תמרים? באמת? אפילו אלמה אם ההצהרה שלי זיעזע אותי פחות.
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 19:17
אתם הסמולנים צריכים להפסיק לאכול ברולדין ובארקפה כל יום.