לשרוף את הטלויזיה
יש כאלה שחושבים שהאויב הכי גדול הוא איראן. יש כאלה שחושבים שהסכנה הכי גדולה היא ההתחממות העולמית, או אולי מטאור שמאיים להשמיד את כדור הארץ. ויש גם כאלה שרואים בקפיטליזם את מה שמאיים על קיומנו. מסתבר שאורי אורבך אינו שייך לאף אחת מהקבוצות הנזכרות לעיל. לא ולא: אורי אורבך גילה שמה שמאיים יותר מכל על חיינו הוא תכניות הבישול בטלויזיה.
את אורי אורבך מגעיל לראות את השף סטפן, גוי גמור ועוד נוסף לכך בלונדיני, יוצק שמנת לתוך תבשיל בשרי. עולה בו תחושת קבס למראה חסילון עסיסי. הוא מסיט את עיניו בחלחלה כשחתיכת בייקון נכנסת לפריים. אז למה הוא מתעקש להמשיך ולבהות במכשיר השטני, זה שהרבנים החרדיים אוהבים לכנות "מחריבת הדור"? לא ברור. אבל זה לא נגמר בזה.
אולי לא ידעתם, אבל בישול לא כשר בטלויזיה זה לא פחות מקמפיין מיסיונרי אולטרא-חילוני, כך קובע אורבך. אחר כך הוא ממשיך להתפלפל, מכנה את תוכניות הבישול 'אי-כשרות בוטה בפרהסיה', מחליט שרוב העם חושב כמוהו, ומכתיר את השפים ומפיקי הטלויזיה בתואר 'המיסיון הליברלי'. לא פחות! אז הוא עובר להתבכיינות על זה שהטלויזיה היא של כולנו, ומי החליט שהיא כבר לא חייל במלחמת הפרופגנדה של ישראל-סבא. ואני חשבתי שדתיים לא רואים טלויזיה. יש שם נשים גלויות-ראש.
גם מקומו של התירוץ הקבוע 'פגיעה ברגשות' לא נפקד. כי ההתייחסות לאוכל לא כשר ובישול טריפה כדבר נורמלי, היא הטעיה מרגיזה ומיסיונריות ליברלית, כותב אורבך ולא שם לב לאירוניה הדקה. הוא הרי יהודי. יהודי חם אפילו. הוא לא יכול להיות מיסיונר.
על כן, מר אורבך היקר, הרשה לי להמליץ לך על דרך להתמודד עם הצרה החדשה המאיימת על מקומו של העם היהודי בנצח. כן, הטוקבקיסטים הציעו שתפסיק להסתכל, או לפחות תעבור לערוץ אחר, אבל לא לזה אני מתכוון. אני מציע שתעשה לטלוויזיה מה שכל יהודי אמור לעשות כשהוא נתקל בחומר מיסיונרי. זה מה שאלוהים רוצה, לא?
מריץ FireStats
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 8:06
נו, נו, איזו היסחפות…. השרימפס הוא הוא מקור החילוניות, ומי שלא רוצה לראות אותו מאיים על הזהות שלי, נו באמת.
ר"ש: התכוונת 'השרימפס הוא מקור הרוע בעולם, ואם מראים אותו בטלויזיה זה מאיים על הזהות היהודית שלי'. מה שמאיים על הזהות שלי, זה אנשים שיודעים יותר טוב מכולם מה צריך ומה לא צריך להראות בטלויזיה.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 8:10
אני מאוד מחבבת שרימפס, ותהיתי כבר מזמן מי יהיה הראשון שיבכה על המטעמים של סטפן, ובכל זאת, אני מוצאת שאתה קצת חוטא באמירה שלך:
כי אני לא יודעת מה איתך, אבל במקומות בהם אני מסתובבת, יש לא מעט אני מכירה די הרבה חילונים גמורים שלא אוכלים לא כשר. הרעיון של אכילת שרימפס פשוט בלתי נסבל בעיניהם. ולא חייבים להיות דתיים כדי להיפגע מזה. ולא חייבים להיות חילונים כדי לצפות בתוכניות הבישול האוויליות האלה. (לא שאני בעד צנזורה של תכני תוכניות בישול, חלילה).
ר"ש: גם אני מכיר הרבה חילונים גמורים כאלה. אף אחד מהם לא כתב מאמר לעיתון וקרא לשעשועון טלויזיה מטופש "מתקפה מיסיונרית".
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 8:38
פעם ראשונה מזה הרבה זמן שהתחשק לי לכתוב טוקבק בYNET, וזה רק מקריאת הכותרת, את יתר הטקסט הצלחתי לדמיין לבד ואני רואה שלא טעיתי.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 8:51
אני חייב להסכים עם שרון (כשחייבים, חייבים) וגם עם מר אורבך .
בן עם זה מוצא חן בענינו או לא שמירת כשרות, בבמיוחד הסמלים של הכשרות (שרימפסים, חזיר, בשרחלב) נשמרת ע"י מספיק אנשים שכן צופים בטלויזיה, ומוצאיםאת הצגת תבשילים כאלה כסרת טעם, או לפחות חסרות נימוס.
החלף את הסמלים שלנו (שרימפסים, חזיר, בשרחלב) בסמלים אחרים (כלבים, לוויתנים וכלבי ים חמודים, כל אחד מהם מעדן בתרבות אחרת ) ותבדוק שוב את המאמר של אורבך.
(ואני כן בעד צנזורה של תכני תוכניות בישול, ולו מטעמי נימוס גרידא)
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 9:32
*אנחה*
נשבר לי ה-ז' מהרגשות של הדתיים ושל המתחסדים החילוניים. נשבר.
זהו. עכשיו גם לא יהיו לי חיי מין.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 10:31
נו, עוד אחד שחושב ש"המדינה זה הוא"…
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 11:48
אחד בקהל – בדוק את עצמך לפני שאתה מציע לי לבדוק את עצמי.
האם זו היתה תגובתך במקרה שכותב המאמר היה מוסלמי, ודרישתו היתה שלא להציג בטלויזיה אנשים שותים יין? האם זו היתה תגובתך אם מחבר המאמר היה הודי, ודרישתו היתה שלא יאכלו סטייק בטלויזיה? או שהערכים בטלויזיה צריכים להיות רק יהודיים? לזה בדיוק התייחסתי כשכתבתי שהטלויזיה היתה חייל במלחמת הפרופגנדה.
מה עובר עליכם? כל דבר שקצת 'פוגע ברגשות' צריך להיות מורד מהמסך של ערוץ מסחרי? הרי אם לא היו צופים, התוכנית היתה מבוטלת. ותכניות ריאליטי פוגעות ברגשות שלי הרבה יותר (סליחה, אביעד).
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 13:08
ביום שישי נערך דיון בנושא בתכנתי הבוקר של רשת. אברי גלעד התגלה כאחד החילונים המתחסדים (לפחות חלקית). אבל בסופו של דבר נותר קונצנזוס מפתיע, שנתמך על ידי ג'קי לוי וקובי אריאלי בתפקיד אורבך. בתכניות בישול מהסוג ההדרכתי בערוצים ציבוריים יש טעם לפגם בהצגה של מתכונים לא כשרים (למרות שמתכון שמערב חלב ובשר יכול לעבור לטעמו של אריאלי אם המבשל יציין את קיומו של תחליף פרווה ויסביר לקהל שלדעתו המתכון ייצא מוצלח פחות). בנוגע ל"קרב סכינים" היתה הסכמה שמדובר בתחרות של וירטואוזים ולא בתכנית בישול ולכן אפשר לקבל את השרימפס כחלק מהמשחק. לגבי תכניות בערוצי נישה כמו "ערוץ החיים הטובים" ו"ערוץ האוכל" אמרו אריאלי ולוי שאין להם שום בעיה עם בישול לא כשר. בסך הכל הופתעתי לטובה.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 13:25
התשובה שלי היא כן חד משמעי, בהודו ובמדינות מוסלמיות, בהתאמה.
ולא, לא כל דבר שפוגע ברגשות צריך לרדת,כמו שלא כל דבר צריך לשדר. גם עכשיו אמצעי התקשורת שמים לעצמם מגבלות. הויכוח הוא על המינון והקונטקסט, ואני לא חושב שהרייטינג צריך להיות המדד למה לשדר.האם תוכנית מיוחדת עם שף ויטנמי (כלבים שאני אוהב במיוחד), עוברת אצלך?
ד"א. אורבך לא צינזר את התוכנית, הוא ניצל את זכותו והאכסניה שבה הוא כותב להביע מחאה לגיטימית של צופה.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 13:26
אפרופו, "פוגע ברגשות", ידעת שמשדרים את "The IT Crowd" בערוץ 23?
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 13:38
אז אני אומר שהטלויזיה לא צריכה לשרת רק את הקונצנזוס. טלויזיה כזו תהיה עוד יותר משעממת ממה שיש היום בערוץ 2. עוד מעט הקומוניסטים יגידו שהתכנית הכלכלית היומית (שיש בערוץ 2 ובערוץ 1) פוגעת בהם רגשית ומשרתת את בעלי ההון. עבר הזמן שכולם ישבו וראו מבט בערוץ היחיד שהיה. היום כל ערוץ מתחרה על תשומת לבו של הצופה, ואם לא תצפה הערוץ ייפגע כלכלית. זו מחאה לגיטימית, בניגוד לנסיון לכפות לא חוקים דתיים, אלא מה שנראה כמו הפרה של חוק דתי. זה בזוי ומיסיונרי.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 13:53
ר"ש, אתה מתחמק.
במאמר לא היה שום דיון על חוק, הדיון הוא על המרחב הציבורי ולמי הוא שייך.
גם אתה מסכים (אני משער) שיש צורך בגבולות בשידור ציבורי בפריים-טיים (להבדיל מערוצי נישה), כך שהויכוח הוא אפוא עוצרים במה שמציק לך, במה שמציק לי, במה שמציק לאורבך או במה שמציק לשר אטיאס.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 13:54
תן לבן אדם דג והוא יאכל יום אחד
תן לבן אדם חכה והוא יתחיל לדוג שרימפס וקלאמרי
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 14:01
Give a man a match and he's warm for a minute. Light a man on fire, and he's warm for the rest of his life.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 16:01
אחד מהקהל: לערוץ נישה יכול להיות יותר רייטינג מלערוץ מסחרי. אם אנשים לא יצפו בתכנים המשוקצים, הרייטינג יירד וכו' וכו'.
זה שבישראל הזכיונות לשידור מסחרי דורשים מהזכייניות גם לחנך את הנוער היהודי זה כבר טמטום של המועצה לכבלים ולווין.
ערוץ מסחרי צריך להרוויח כסף, לא לחנך. זהו תפקידו של הערוץ הממלכתי.
יום ראשון, 15 ביוני 2008 בשעה 16:08
אביעד: אתה צודק חלקית.
לערוצי הנישה המדוברים אין סיכוי להגיע לרייטיג שמתקרב לזה של ערוץ 10 (שלא להזכיר את 2) ולו בגלל שהם אינם נכללים בחבילת הבסיס.
לא יודע מה לומר על טענת הערוצים המסחריים. אחרי הכל מדובר בגופים שמקבלים משאבים של המדינה ומחוייבים לפעול בהתאם, אני לא חושב שכל התערבות בתכנים שלהם היא פסולה.
אני, אגב, ממש לא נפגע ממתכונים לא כשרים, ולא שש לקבל את "הצעת הפשרה" של אריאלי ולוי, רק רציתי להצביע על העובדה ששניהם הביעו עמדה מתונה בהרבה מזו של אורבך, וכזו שאפשר לראות אותה כסבירה.
(וחוץ מזה, הייתי חייב להגיב, עכשיו יש לי שלוש תגובות משלושה דפדפנים, ואני רץ להוריד ספארי להמשך הדיון).
יום שני, 16 ביוני 2008 בשעה 0:42
שחר – העניין עם "משאבים של המדינה" הוא מפוקפק לכל היותר. זה איזשהו שקר מוסכם, שמהווה תירוץ למה המדינה מגבילה פתיחת ערוצי טלוויזיה מסחריים. מעשית, ערוץ 10 לא מקבל שום משאב – הוא אפילו לא משדר, אלא מופץ רק דרך הכבלים/לוויין. איזה משאבים הוא מקבל, לעומת ערוץ ביפ או 'ויוה פלטינה'? זה הכל נובע מהקיבעון האנאלי של פוליטיקאים, שלעולם לא יוותרו על סמכויות פיקוח שיש להם ביד. והפיקוח המיותר הזה, הוא שנותן פתחון פה לכל אלה שרגשותיהם נפגעים באורח קבוע.
נ.ב. אופרה על לינוקס. מה יותר אקזוטי מזה?
יום שני, 16 ביוני 2008 בשעה 2:22
רגע, באיזה ערוץ אמרת שזה מופיע? אם הייתי יודע שיש נשים גלויות ראש הייתי צופה בזה מזמן!
יום שני, 16 ביוני 2008 בשעה 9:12
(נשברתי, אין לי באמת כוח להוריד עוד דפדפן, בטח שלא יום לפני ה-D-Day).
ערוץ 10 מקבל, לכל הפחות, את הזכות הכמעט בלעדית למכור פרסומות בזמן שידור. אני מבין שלשיטתך זו כבר התערבת גסה מידי של המחוקק ושהיית שמח לראות כל ערוץ שאינו ציבורי מוכר פרסומות, אבל לא זה המצב, כך שערוץ 10 בהחלט מקבל מהמדינה לא מעט. במציאות שבה גם הערוצים המרכזיים בכבלים\לווין היו זכאים למכור פרסומות ספק רב אם ערוץ 10 היה שורד עד היום.
אני גם לא בטוח בכלל שמוטב היה לאפשר פרסום בכל הערוצים המסחריים, נדמה לי שזה היה יוצר לפחות כמה שנים של טלוויזיה גרועה בהרבה ממה שיש לנו (אפילו) עכשיו לפני שהיה מושג איזשהו שיווי משקל (אם בכלל).
נ.ב. חזי נראה לי יותר אקזוטי, אם לא ה-statcounter שלי אפיו לא הייתי יודע שיש אפיפני בכלל.
יום שני, 16 ביוני 2008 בשעה 10:19
אני לא מבין מה הבעיה. הערוצים המסחריים משדרים מה שלפי דעתם מביא רייטינג = הרבה אנשים רוצים לראות. אם זה מפריע למישהו שיחליף ערוץ.
לי אישית מאוד מפריע שביום שישי בצהריים יש תוכניות דת, בהן מתיחסים לקיום אלוהים כעובדה מוגמרת (מוזר), זה מאוד מפריע לי, אז אני מעביר ערוץ!
יום שני, 16 ביוני 2008 בשעה 11:29
לא הבנתי למה 'הזכות' לשדר פרסומות היא משאב ציבורי. המצב שאנחנו צריכים לשאוף אליו הוא: ערוץ ציבורי יציב, ושהשאר ישדרו מה שבא להם. אני לא מבין למה המדינה צריכה להבטיח לי טלויזיה איכותית, מה עוד שהיא כושלת בתחום הזה מאוד.
Epiphany, בלי לזלזל, זה המנוע של פיירפוקס (Gecko) עם ממשק Gnome. אופרה עדיין יותר אקזוטי. אבל בקרוב יעבור פרויקט Epiphany להשתמש במנוע אחר, Webkit (המנוע של ספארי), ואז הוא יהפוך להיות יותר אקזוטי.
וה-User agent של התגובה הזו מזויף, רק בשביל הצחוקים.
יום שני, 16 ביוני 2008 בשעה 21:29
הזכות לשדר פרסומות אולי לא אמורה להיות משאב ציבורי (לשיטתך, לא בטוח שאני מסכים), אבל במקרה של הערוצים המסחריים בישראל הזכות הזו הוקנתה להם על ידי המחוקק, ויותר מזה, נשללה מגורמים אחרים שהיו מעוניינים בה. זה בפני עצמו מספיק כדי לאפשר בקרה על התכנים.
יום שני, 16 ביוני 2008 בשעה 21:29
מה זה, הוא לא מזהה Songbird