תכלית בתחתית

חזרתי משהות של שבועיים בארה"ב, מתוכם שבוע בניו יורק. יום אחרי החזרה התחלתי לסבול מכאב גב נוראי, שלא קשה לשער מה גרם לו: הליכה איטית שוברת-חוליות של שעות במוזיאונים; סחיבת מזוודות כבדות; 12 שעות בכסא של מחלקת תיירים במטוס. כאב גב הופך כל פעולה טריוויאלית למבצע לוגיסטי מסובך שמחירו כבד. להתיישב בכסא, לדוגמה: זה כואב מאוד, וגם אחרי שיושבים, צריך למצוא את הזוית המדויקת שבה אפשר לנוח קצת בלי שעמוד השדרה ימשיך להזכיר את קיומו.

Subwayכשאני חוזר ממקום שיש בו תחבורה ציבורית נורמלית, אני מתמלא תסכול. הרי ממילא אני נכנס לתל אביב פעם-פעמיים בשבוע, משתמש ברכבת, באוטובוסים ומוניות באופן קבוע, ואין פה שום דבר חדש; אבל העובדה שאפשר לחצות את פריז או את מנהטן לאורכה תוך רבע שעה, ובתל אביב זה לוקח שעתיים, היא מטופשת להחריד. הפעם יצא לי אפילו להיות על רכבת תחתית שקרתה בה תקלה תוך כדי נסיעה. כמה דקות של נסיון תיקון עד שהנהג החליט להוציא אותה משירות; כל הנוסעים ירדו, הרכבת יצאה מהתחנה, ואחרי 3 דקות הגיעה הרכבת הבאה ואספה את כולם. בישראל, תקלה ברכבת משבשת את לוח הזמנים בכל המדינה לשש שעות.

בישראל יש לממשלה מוטיבציה חזקה לחבל בתחבורה הציבורית. שוק הרכב הפרטי מכניס למדינה מיליארדים בכל שנה – המס על מכונית הוא בסביבות 100%, יש מס כבד גם על חלפים, וכמובן מס של בסביבות 110% על דלק. יש גם מקור עשיר נוסף להכנסות: מצלמות מהירות, שאינן תורמות לבטיחות דבר, ורק משמשות צינור גבייה נוסף. השלמת הכנסה עושים בחידוש רשיונות וטסטים. תחבורה ציבורית, לעומת זאת, היא תעשייה שמפסידה כסף, או שהשירות הוא מחפיר, או שהמחירים בשמיים, או צירוף כלשהו של שניים מאלה. מחקר שראיתי לאחרונה מראה של-97% מנוסעי האוטובוסים אין אלטרנטיבה – כלומר, הם שבויים בתחבורה הציבורית. אפשר להתעלל בהם, ממילא אין להם לאן ללכת.

אחרי יומיים של שימוש בתחבורה ציבורית יעילה (וזה לא רק רכבת תחתית. יש גם אוטובוס שמגיע בדיוק בשעה שכתוב, ורכבל, ומונית, ומעבורת) זה הופך מאוד טבעי. מעבירים את הכרטיס ומגיעים כמעט לכל נקודה בעיר בתוך כמה דקות. מרחקים מתקצרים והעיר הופכת לשדה פתוח, במקום להיות מכשול שצריך לטפס מעליו. והרי עומסי התנועה בפריז, לונדון או מנהטן היו מטורפים ובלתי אפשריים לולא הרכבת התחתית; ואיתה זה ממש תענוג לנסוע. המקומיים מן הסתם לא שמים לזה לב. כמו אדם שמתיישב ולא יודע כמה נעים זה להתיישב, כשפתאום כבר לא כואב לך הגב.

2 תגובות על הפוסט “תכלית בתחתית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים