המחאה היא נגד ביבי?

פוסט מהיר, בשעות שלפני ההפגנה הגדולה. זוהי תשובה ששלחתי במייל למישהי שרוצה לבוא להפגנה עם שלט תמיכה בנתניהו, כי הוא לדעתה הכי מתאים להילחם במונופולים; ואם ההפגנה היא נגד ביבי, היא לא רוצה לבוא.

כתבתי לה:

ההפגנה היא לא נגד ביבי. ההפגנה היא נגד מדיניות ממשלתית שגרועה לאזרח הפשוט וטובה מאוד לעשירים מאוד. הבעיה היא, שזוהי המדיניות שביבי מבצע, והוא מאוד אוהב אותה ואף מתגאה בה.

אני בעד מלחמה במונופולים, כי הם רעים לאזרח. ביבי מבצע מדיניות הפרטה עם הראש בקיר, בלי מחשבה מה יהיה ביום שאחרי. יש מי שאומר שהוא עושה את זה דווקא כדי להיטיב עם החברים המיליונרים שלו. אני לא בטוח שזה באמת ככה, אבל בשטח זה פועל – הם מתעשרים ומגדילים את כוחם.

עד עכשיו, התגובות שיצאו מהממשלה הם זלזול, שהתחלף בהצטדקות, נסיונות ברורים מאוד לגרום לסכסוכים בין הקבוצות השונות במחאה, והרבה משיכת זמן – כמו ועדת טרכטנברג, שאין לה שום סמכות והוצהר מראש שהממשלה לא מתחייבת לקבל את מסקנותיה. למה למשוך זמן? כי יהיו אירועים בטחוניים, יתחילו הגשמים, תתחיל שנת הלימודים באוניברסיטאות, והם מקווים שהמחאה תתמוסס.

אז המחאה היא לא נגד ביבי (עם יד על הלב, אין לי מושג מי במערכת הפוליטית היום יכול להיות ראש ממשלה נורמלי). אבל ביבי הוא נגד המחאה, באופן מופגן. וחבל, כי הוא יכול היה להתגלות כמנהיג.

מדוע אנו נלחמים

מחיר הקוטג' הוא דבר חשוב, ולא בציניות. הוא רק קצה הקרחון של עליית יוקר המחיה בישראל, הרבה יותר ממה שמראה מדד המחירים, לדוגמה. אפשר גם לומר שבמחירי הביגוד היתה עליה מתונה, אבל היתה ירידה עצומה באיכות. מי שרוצה בדים טבעיים שלא יוצרו בסין, צריך לשלם הרבה יותר.

מחירי הדירות ועלות שכר הדירה הם דברים חשובים, ולא בציניות. עליות מחירים היו בכל הארץ, אבל העליות באזורים מבוקשים – במרכז, ליד אוניברסיטאות ומרכזי תעסוקה – היו גבוהות מאוד; ובתל-אביב העליה היתה קיצונית. ובגלל הביקוש הרב, בעלי הבתים מרשים לעצמם דברים חסרי תקדים בחוצפתם, והבלוג "בעל הבית השתגע" מתעד כמה מהמקרים האלה.

כשחופרים קצת מגיעים למדיניות המיסוי שעברה שינוי משמעותי בעשור האחרון – טיפין טיפין היתה הפחתה במס ההכנסה והעלאה של מיסים עקיפים – מע"מ, בלו על הדלק והסולר, מכס – הדברים שמשפיעים על מחירי המוצרים בסופר, על מחירי שירותים, על מחירי התחבורה הציבורית העלובה. ועוד ראינו הקלות והפחתות מיסים לחברות – כדי שתהיה צמיחה וכדי להוריד את האבטלה, ואלה סיבות טובות, אבל כשמפחיתים מסים צריך לפצות איכשהו, ומי אם לא האזרח – אם בעליית מסים עקיפים, או בקיצוץ בשירותים שנותנת לו המדינה.

אבל מתחת לכל אלה נמצא שורש הבעיה. ממשלת ישראל – ולא רק הנוכחית – כאילו פועלת בחלל ריק. יש החלטות, יש חוקים, והמדינה מתנהלת ללא דין וחשבון לאזרחים, שנדמה שצרכיהם תמיד אחרונים בתור. משנתו של נתניהו היא שיא השיאים של הלך הרוח הזה: הכל מוקרב לטובת הורדת האבטלה, לטובת צמיחה. יש בזה יתרונות, בהחלט, וישראל, כידוע, נחלצה מהמשבר העולמי האחרון במצב טוב יחסית; אבל יש לזה גם מחיר, ואת המחיר הזה שילמו האזרחים בחריקת שיניים, עד שגב הגמל נשבר.

מסורתית, בחירות בישראל תמיד נסבו סביב העניין הבטחוני, שלא לומר סביב הפחד מהערבים. זה מבטיח שלום ובטחון, השני מבטיח בטחון ושלום, ומאחורי הפרגוד עומד האזרח המודאג ומצביע בדרך כלל אותו הדבר. זה לא שאין לישראל בעיות בטחוניות, אבל כל העניינים האחרים תמיד מתגמדים. התוצאה היא שנבחרי ציבור בעצם עושים בכנסת ובמשרדי הממשלה כבתוך שלהם, משרתים את קבלני הקולות, חברי המרכז, לוביסטים ובעלי הון; צרכי האזרח נותרים אי-שם מאחור, כי הפוליטיקאי יודע שהוא לא יידרש לשלם בכסאו על כשלונותיו ומחדליו.

אנו נמצאים בשיאה של תקופה קשה בישראל. לא רק מחירי הדיור והמזון, אלא גם הרפואה הציבורית, החינוך, עול המיסים ובמיוחד המיסים העקיפים, ניפוח תקציב הביטחון, וצריך לציין גם את ההסתה הגוברת כלפי כל דבר "שמאלי", שהפך פתאום למילה נרדפת לבגידה, לא פחות. אי אפשר לעשות שביתה והפגנה על כל דבר בנפרד, וכמובן שאי אפשר לפתור את הבעיות ברגע. גם לא בחודש. מה שצריך לדרוש, היום ובכל יום, הוא אחריות מנציגינו. אחריות למעשיהם ואחריות לדרך בה הם מייצגים אותנו. הם אינם מלכים על העם למשול בו: אנחנו שלחנו אותם כדי לנהל את המדינה ולייצג את האינטרסים שלנו. כשהם כושלים בזה – והם כושלים בזה כבר 15 שנים אם לא יותר – נמצא אחרים שיהיו טובים יותר. או-אז האינטרסים שלנו יהיו במקום הראשון, לטוב ולרע. כי זוהי דמוקרטיה, שיטת המשטר הגרועה ביותר שיש, חוץ מכל האחרות שכבר ניסינו.

 

______

[1] "מדוע אנו נלחמים" הוא שם סרטון תעמולה אמריקאי ממלחמת העולם השניה, שהסביר לחיילים מדוע שולחים אותם לאירופה להילחם בגרמנים. אני לא עושה השוואות וכו', באמת שלא. ועם גודווין הסליחה.

[2] את הציטוט "דמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר, חוץ מכל האחרות שניסינו" שאלתי מהמצוטט האולטימטיבי, ו. צ'רצ'יל.

בציר טוב (3)

מקבץ לינקים שעברו אצלי בדפדפן.

  • 10 קטעי רוק שמשתרעים על פני צד שלם. כשהתקליט היה שחור, ולהקות רוק הקליטו שירים של יותר מארבע דקות, היו גם יצירות של 10 דקות, 15 דקות, וגם של תקליט שלם על שני צדדיו. מובאת פה רשימת של עשרה קטעים ארוכים ומשובחים במיוחד, עם נציגות לפסיכדלי, פרוגרסיב ושאר ז'אנרי רוק שנוטים לכיוון הארוך. בנוכחים: פינק פלויד כמובן, וגם ג'תרו טאל, ראש, אולמאן בראדרס ודרים ת'יאטר.
  • מרפאים בדיקור סיני עורכים מחקר מדעי על יעילות הטיפול שלהם. כצפוי (כיוון שהדבר הוכח כבר פעמים רבות), הנתונים מראים שאין לטיפול השפעה על בריאות המטופלים לעומת קבוצות הביקורת. במאמר המסכם את הניסוי מופיעים הנתונים האמיתיים – שמראים שאין יעילות – אבל המסקנה במאמר היא שהטיפול כן יעיל! פשוט כך, בלי שום עובדה שמגבה את המסקנה הזו. דוקטור, כואב לי בדיסוננס.
  • אמנית צעירה מייצרת בעצמה ומוכרת תליונים באינטרנט. באה ענקית הביגוד והאביזרים Urban Outfitters, גונבת את העיצוב שלה בלי בושה, מייצרת את התליונים אי-שם בעולם השלישי ובאיכות נמוכה, וכנראה שזו לא הפעם הראשונה שהם עושים את התרגיל הזה. הידיעה על זה התפשטה בטוויטר כאש בשדה קוצים, משם זה הגיע לתקשורת הממוסדת ואורבן אאוטפיטרז התקפלו. עוד דוגמה לכוח של סיפורים כאלה ברשתות חברתיות.
  • ארי ליבסקר משרטט דיוקן אפור ומדכא של המצב העגום של התחבורה הציבורית בישראל. נסיעה של קילומטרים בודדים בעיר הופכת לעינוי של שעה וחצי. חוסר יעילות, קווים שלא השתנו 40 שנה, פקקים אינסופיים וכבישים שתוכננו במיוחד עבור מכוניות פרטיות – ככה זה נראה כשהלקוחות הם שבויים.
  • והנה וידאו מתוך תכנית התחקירים של ערוץ 10, "המקור". רביב דרוקר מראה כיצד תפסה המשטרה איש תמים לחלוטין ותפרה לו תיק אונס ללא בדל ראייה. מזל שהוא נתקל בשופטת שלא קיבלה בעיוורון את טיעוני המשטרה והפרקליטות, הריקים מתוכן, ושיחררה אותו – אבל לא לפני שבילה 88 יום במעצר, כששופט אחרי שופט מסכים להאריך את מעצרו. זאת – כאמור – ללא בדל ראייה.



לינקים טכנולוגיים

  • דו"ח מיוחד של ארגון האו"ם לזכויות אדם קובע: ניתוק משתפי קבצים מהרשת (כפי שמבקשות לעשות היום מספר מדינות באירופה) פוגע בזכויות האדם הבסיסיות של האזרחים. ועוד בעניין זה: בהולנד נמצא בתהליכים חוק המבטיח את נייטרליות הרשת במדינה. בקרוב אצלנו? כנראה שלא.
  • הסגירות של אפל מתחילה לעלות לה ביוקר. רוב המפתחים לפלטפורמות סלולריות עובדים על תוכנה עבור אנדרואיד, מערכת ההפעלה הפתוחה של גוגל, ולא עבור iOS, שמפעילה את האייפון, אייפוד טאץ' ואייפד. ועוד בעניין אפל: כך הם לקחו רעיון מאפליקציית אייפון שהוגשה להם לאישור, פסלו את האפליקציה ואז שילבו אותה במערכת ההפעלה, תוך שהם משתמשים באותו שם ואפילו אותו אייקון.
  • יש הרבה שיטות לפריצת סיסמאות, כאשר הבעיה העיקרית היא שהן לוקחות הרבה זמן, כיוון שיש צורך לבצע מספר גדול של  חישובי hash מורכבים.שימוש במעבד הגרפי החזק שיש לכם על כרטיס המסך יכול לקצר את הזמן מאוד – עד כדי כך שסיסמאות בנות 7-8 אותיות, שנחשבו בטוחות למדי, הופכות לקלות מאוד לפריצה.
  • והנה משתמש לינוקס ותיק ומקצועי שהחליט שנמאס לו מבעיות הדרייברים והתאימות של לינוקס, ואחרי שנים רבות הוא חוזר להשתמש בחלונות. ולא רק זה – הוא אומר שהיה טיפשי מצידו להאמין שיום יבוא ולינוקס תהיה מערכת הפעלה המתאימה למחשבים שולחניים/לפטופים (וזאת בניגוד לשוק השרתים, שם היא שולטת בשוק לחלוטין).

עוגה לשבת

אני מכין עוגה לשבת על פי מתכון של סבתא שלי. אני תמיד מתבלבל בכמויות, אז אני מפרסם כאן את המתכון כדי שלא אשכח. מותר גם לכם לנסות – זו עוגה קלה מאוד להכנה.

מצרכים

  • 200 גרם שוקולד מריר
  • 150 גרם חמאה (בילדותי זה היה מרגרינה, וזה הטעם האהוב שאני זוכר)
  • כוס ורבע סוכר
  • 4 ביצים גדולות
  • כוס ורבע קמח תופח
  • כפית תמצית וניל ו/או רום
  • חצי כוס אגוזי מלך שבורים

אלגוריתם

  • ממיסים בסיר קטן שוקולד, חמאה וסוכר. מערבבים עד שהכל נמס ואין כמעט גרגרי סוכר.
  • מניחים לסיר להצטנן מספר דקות ומוסיפים את הביצים אחת-אחת ומערבבים.
  • מוסיפים תמצית וניל/רום. אני שם את שתיהן.
  • מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב עד שאין גושים. מוסיפים את האגוזים.
  • יוצקים לתבנית משומנת. אני משתמש בתבנית כמעט-ריבועית של 27×30 ס"מ.
  • אופים בחום בינוני (170 מעלות) כ-25 דקות עד שקיסם יוצא יבש.

נוצר על העוגה למעלה קרום מתפורר. לא לדאוג, זה בסדר. אפשר לעשות ציפוי, אבל זה מעולה וטעים גם ככה.

כשממיסים את השוקולד בסיר כדאי להתחיל עם המסת החמאה, כדי להבטיח שהשוקולד לא יישרף ויעשה מר.

זהו, אני הולך לאכול חתיכה או שלוש. שבת שלום.

בציר טוב (2)

מקבץ לינקים שעברו לי בדפדפן לאחרונה.

  • תחזית מזג האויר בארה"ב השבוע: שינוי מזג אויר קיצוני של כ-100 מעלות פרנהייט (סביבות 55 מעלות צלזיוס), מקיפאון לחמסין. זה חשוב כי מזג האויר משתגע לנגד עינינו, אבל זה חשוב גם כי בארה"ב יש מי שמסרב להאמין במשבר האקלים מסיבות דתיות ומסיבות פוליטיות. אני לא יודע איזו מן הסיבות גרועה יותר, אבל ארה"ב, כמעצמה התעשייתית המובילה, וסין, שלא מראה שהעניין מטריד אותה – משפיעות על כולנו.
  • בבית ספר אחד בחולון נאלצים הורים לשלם לתלמידים מכיתות גבוהות, על מנת שיגנו על ילדיהם מאלימות. זה נכון שמשרד החינוך נוקט במדיניות עקבית של שלילת סמכות המורה והמוסד והתכופפות בפני התלמיד והוריו, אבל הייתי מצפה מהמורים והמנהל לפחות להילחם קצת עבור ילד שסובל הצקות בלתי פוסקות. במחשבה שניה, אני לומד כאן את השיעור הישראלי ביותר: אומנות הכסת"ח.
  • האם יתכן ששרה פיילין היא מרגלת רוסית? הדיילי שואו מביא הוכחות חותכות!
  • אתר שימושי: פתוח בשבת – ריכוז אתרים, פעילויות, מסעדות ועסקים שפתוחים בשבת. השימוש באתר הוא אך ורק לסמולנים ששכחו מה זה להיות יהודים.
  • עוד אתר שימושי: נתק – להתנתק מחברות תקשורת, אינטרנט וסלולר בקליק. אולי כך נצליח למגר את הנוהג הנפסד שלהן להתיש לקוחות בדרך להתנתקות.

לינקים טכנולוגיים

  • לפני וורדפרס, הפלטפורמה הנפוצה ביותר לבלוגים היתה Movable Type. אבל בתוך זמן קצר התחולל מהפך, ובתקופה שבה תפוצת הבלוגינג הרקיעה שחקים, וורדפרס ניצחה בנוק אאוט. עובד-לשעבר של Six Apart, שיצרו את Movable Type, מנתח לעומק (בלי יותר מדי מרירות) את הסיבות לכך.
  • האם פעילים מהארגון הערטילאי אנונימוס הצליחו להשיג את קוד המקור של התולעת Stuxnet, שגרמה נזק רב לתכנית הגרעין האיראנית? ואם כן, האם יש מה לעשות עם זה?
  • אפל לא אוהבת את האפליקציה של אמאזון לקריאת ספרים באייפון/אייפד. למה? כי היא לא מרוויחה מזה כסף. על כן היא דורשת מאמאזון: העבירו לנו 30% מההכנסות, או שנסלק אתכם מהמכשיר שלנו, שמכרנו ללקוחות בכסף מלא אבל אנחנו מחליטים מה מותר לעשות בו. עוד סיבה למה אני לעולם, לעולם, לעולם לא אקנה אייפון או כל מוצר של אפל.
  • מהו המעצור הגדול ביותר לחדשנות טכנולוגית בארה"ב כיום? הבלוג GrokLaw טוען: חוקי הקניין הרוחני, זכויות היוצרים והפטנטים.
  • איך הצליחה רשת הכלבו JC Penney להגיע למקום הראשון בגוגל בחיפוש מגוון מאוד רחב של מוצרים? התשובה היא כמובן מאמצי SEO נרחבים. גוגל לא אהבו את זה וטיפלו בעניין, והם מתגאים בכך מאוד. אבל האמת היא שזה חושף את חולשת האלגוריתם ואת הצורך בהתערבות ידנית. הם לא יתחילו לתקן ידנית עיוותים אינספור בכל תחומי החיפוש, נכון? החיפוש בגוגל גרוע מאוד לאחרונה, ואתרי הטכנולוגיה התחילו לשם לב לכך ומתלוננים בקול רם. אני בינתיים העברתי חלק מהחיפושים שלי ל-DuckDuckGo, שעובד יפה וגם שומר על הפרטיות שלי – תחום שגוגל חלשה בו במיוחד.

בציר טוב (1)

העבודה שותה את הזמן שצריך להקדיש לכתיבת פוסטים; טוויטר שותה את הדחיפות ואת הרצון לשתף. אבל אני לא רוצה להזניח את הבלוג, ובהחלט חושב שיש מקום למדיום הזה שכבר שנים מספידים אותו. הרעיון שעלה בי הוא לעשות מיזוג מסוים בין השניים, ובאותו זמן לחזור למקורות המוקדמים ביותר של הבלוגים – שיתוף לינקים. אני אלקט את הלינקים המעניינים שראיתי, שיתפתי או שצייצתי ואפרסם בבלוג בפורמט קל לעיכול.

בשלב ראשון אני מתכוון להפריד את העניינים הטכנולוגיים/מקצועיים מהשאר, לטובת מי שלא מתעניין בזה. אשמח לתגובות/הצעות/צ'קים.

דברים מעניינים

עצבים: הומאופת, שמעביר קורסים ב"עזרה ראשונה הומאופתית", כועס שהרופאים הרשעים לא נותנים לו לטפל בפצועי תאונות דרכים שמגיעים לחדר המיון. מעניין למה. הוא, מבחינתו, חושב שזה רק בגלל האגו המנופח של הרופאים, ולא חס וחלילה בגלל שהומאופתיה היא עורבא פרח, אשליה שהופרכה באינסוף מחקרים.

מיפוי של רמת הכנסה לפי אמונה דתית, במגזין GOOD. זה לא חדש שיהודים הם עשירים, אבל ההינדים – מי ידע? לצערי סיינטולוגיה לא מופיעה שם. אולי כי זו לא דת.

האם ג'וליאן אסאנג' הוא עיתונאי? מאמר ב-Salon.com. הרפובליקנים בארה"ב כבר קוראים לו טרוריסט וקוראים להשליך אותו למחנה המעצר בגוואנטאנמו ללא משפט, או לחלופין פשוט להתנקש בו. אבל טכנית הוא כנראה לא ביצע שום עברה על החוק בארה"ב.

אפליקציות אייפון גונבות את הפרטים האישיים שלכם? לייפהאקר חושבים שכן. וזה כולל את Angry Birds.

ולכבוד חג המולד: הקומיקאי ריקי ג'רווייס מסביר למה ואיך הפך לאתאיסט. זה קרה לו בגיל 8.

טכנולוגיה

כיסוי לאייפון בצורת Speak & Spell. משעשגע.

קומודור 64 חוזר! והפעם הוא מחשב PC רגיל (עם מעבד Atom) שנמצא כולו בתוך מארז-מקלדת-רטרו. ויש גם אמולציה להרצת המשחקים המקוריים משנות השמונים.

כיצד לבנות רשת עמידה בפני צנזורה: ניסוי מחשבתי בבניית ארכיטקטורת-רשת ושירותי תשתית המתגברים על נסיונות לחסום תוכן ולצנזר. חשבתי שהמאמר די מעניין. כשפרסמתי את הלינק בטוויטר זכיתי לאפס קליקים טבין ותקילין.

לחדשים בעולם הלינוקס ובמיוחד אובונטו: 18 אפליקציות שכדאי להתקין ולנסות. גם אפשר לחוות את המגוון העצום של תוכנות שאפשר להתקין בחינם, וגם לראות כמה קל להתקין ולהסיר תוכנות באובונטו. שני קליקים, זה מה שצריך.

ולסיום: שיר נפלא של המוזיקאית נלי מקיי, שהופיעה בתכנית האירוח של קרייג פרגוסון. רגאיי רך ומתוק.

בעזרת ה'

אולי זה חלק ממגמת ההשתלטות של אנגלית רצוצה על השפה העברית. אולי זה סתם ביטוי לעילגות כללית. אולי זו השפעה של האחוז העצום של דוברי רוסית באוכלוסיה. מה שבטוח הוא זה: יש שימוש-יתר קיצוני בה' הידוע, וזה לא עושה לי שכל*.

דוגמה מרחבי המרשתת:

… ניתן לראות שבעוד האקספלורר ממשיך לעשות דרכו מטה, הספארי והפיירפוקס נשארים יציבים למדי, והכרום מציג נתון עקבי של עליה. הפיירפוקס עדיין מחזיק במקום השני, והגוגל כרום מתחזק ואוחז עתה ב-7.98 אחוזים מהשוק.

מתוך כתבה ב-Ynet מחשבים. למה צריך לכתוב "הפיירפוקס", "האקספלורר"? האם מתכוונים לפריט ספציפי, כמו במשפט "נגמר החלב"? כאן לא מתכוונים לחלב באופן כללי בעולם, מתכוונים שנגמר קרטון החלב. למה "הספארי והפיירפוקס נשארים יציבים למדי" לא יכול להיות מוחלף ב-"ספארי ופיירפוקס נשארו יציבים למדי"?

דוגמה נוספת:

ה-N8 הינו מכשיר של "להיות או לחדול" עבור נוקיה. לאחר שספגה מפלות עם ה-N97 ו-Symbian^1, נוקיה מנסה לחזור בגדול

מתוך פוסט בניוזגיק. אותיות ה' סוררות שוברות את מבנה המשפט ומצריכות מקפים מיותרים. למה לא לנסח "לאחר שספגה מפלות עם דגמי N97 ו-Symbian" – זה הרבה יותר נעים לקריאה.

כנראה שיש נטיה טבעית להוסיף ה' כשמדברים על משהו מוכר. או אולי באמת זו מגמה של אמשים טרופים אלה, בהם העברית מרודדת לשכבה כה דקה עד שקשה לראות איזו שפה זו במקור. אני יודע שיש טעויות קשות הרבה יותר, וששפת הטוקבקים היא מוטציה זבת-ריר של זומבי בן יהודה, אבל זה מציק.

טוב, גמרתי להתלונן. חזרה לשגרת פוסט-אחד-ברבעון.

______
* נכתב באופן אירוני ומודע לעצמו.

האמת™ על תאונות הדרכים בישראל (חלק 2)

פוסט אורח מאת שגיא

עדכון: החלק השלשי בסדרה התפרסם.

בפוסט הראשון בסדרה עסקתי בעיקר באספקטים הפסיכולוגיים של תפיסת הציבור את תופעת תאונות הדרכים. הפעם, ברצוני להתמקד בטענות בדבר אמינות המידע הסטטיסטי הקיים בנושא.

אתחיל בציטוט קצר מידיעה שהתפרסמה לפני כשבוע באתר "הארץ". כתבות מקבילות הופיעו גם בשאר אתרי החדשות.

שיא שלילי בהרוגים בתאונות דרכים זה 24 שנה

בשנת 2009 נרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר בתאונות דרכים זה 24 שנה – כך עולה מנתונים שפרסמה היום (חמישי) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). בשנת 2009 פתחה משטרת ישראל כ-98 אלף תיקי תאונת דרכים, מתוכם 16,856 תיקים הנוגעים לתאונות דרכים עם נפגעים. בתאונות האלה נפגעו 31,832 בני אדם, בהם 314 הרוגים ו-1,741 פצועים קשה. במספר ההרוגים נרשמה ירידה של 24% לעומת שנת 2008, וכאמור, הוא היה הנמוך ביותר זה 24 שנים.

אופי תגובות הקוראים לידיעה הזו היא הסיבה הישירה לכך שהתחלתי להתעניין בנושא תאונות הדרכים בארץ. מיעוט המגיבים לכתבה הביע סיפוק, הרוב הביעו פקפוק, כאשר הם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: אלו הגורסים כי הנתונים לא נכונים/מוטים/מוצגים באופן מטעה, ואלו המסבירים ש-"גם אם הנתונים נכונים, זה לא מהסיבות שרוצים שנחשוב". את העיסוק בסיבות האמיתיות לירידה במספר התאונות אשאיר לפוסט עתידי, והפעם ברצוני להתמקד בקבוצת הטענות הראשונה, קרי, שיש פגם בנתונים או בדרך הצגתם. אז קדימה : האם יש הטיות מגמתיות בהצגת נתוני תאונות הדרכים בארץ, ואם כן – מה ההשלכות?

אבל לפני שאפעיל את שיגי, אשת הקש הפופולרית שלי, עוד שתי מילים לגבי חוסר רצונם של הקוראים לקבל את הטענה שיש ירידה במספר  ההרוגים בתאונות כפשוטה. כפי שהדגמתי בפוסט הקודם, לרוב הציבור יש נטיה לתפוס את תאונות הדרכים בתופעה חמורה ונרחבת הרבה יותר משהיא באמת. זיכרו: הביטויים שהתקשורת בד"כ מצמידה לנושא מתחילים ב-"נגע", עוברים דרך "טרור!!" ומסתיימים ב-"טבח!!!!!111". ועכשיו פתאום בעצם מספר ההרוגים במגמת ירידה?! כן בטח. ספרו לסבתא. זוהי דוגמה מצויינת לתופעת הדיסוננס הקוגניטיבי, עליה כבר כתבתי בעבר.

שיגי, בבקשה:

שיגי: תודה לך. קראתי איפהשהו שהנתונים שיקריים. אין ירידה במספר ההרוגים, יש ירידה בדיווח על מספר ההרוגים. כלומר, אנשים שמגיעים פצועים לבית החולים ומתים שם אחר-כך מדווחים כפצועים וזה הכל. הם לא נכנסים לסטטיסטיקה.

שגיא: בחיי שלא המצאתי את זה. כצפוי, הטענה הזו פשוט אינה נכונה. בבדיקה שערכה הלמ"ס ב-2008 ב-17 בתי חולים ברחבי הארץ, לא התגלו שום הבדלים בין מספר המתים שהופיע בנתוני הלשכה לבין התיעוד בבתי החולים.

שיגי: שמעתי שהפסיקו לכלול בספירת ההרוגים אנשים שמתו בעקבות הפציעה תוך יותר מחודש, שהם עשו את זה כדי לתחמן אותנו, ושזה ההסבר האמיתי לירידה במספר ההרוגים בשנים האחרונות.

שגיא: זה כבר טיפה יותר מסובך. גם הטענה הזו אינה נכונה, אבל הפעם זה יותר דומה למשפט שהיה לי בצבא אחרי שדפקתי צרור במטווח. ולמי שלא היה שם: מודה בעובדות, כופר באשמה.

החל מ-2003 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומנם הפסיקה לכלול במנין ההרוגים אנשים שמתים כעבור יותר מ-30 יום לאחר שנפגעו בתאונה. רשמית, הם נכללים בקטגורית "פצועים קשה". אבל אל תדאגו: החבר'ה של הלמ"ס, שנה אחר שנה, אובססיבים כתמיד (אל תטעו – במקצוע שלהם זאת מחמאה), ממשיכים להזכיר את העובדה שהשינוי הזה בוצע ולהציג בנוסף את הנתונים כפי שהם היו נראים בלעדיו. הסיבה לעדכון השיטה היא סטנדרטיזציה בינלאומית. צרפת, לדוגמה (אם אתם מאמינים לויקיפדיה), עברה ב-2005 תהליך הפוך: פעם הם היו סופרים אדם שנפגע בתאונה כהרוג רק אם הוא היה נפטר תוך 6 ימים מהפציעה. היום, הם סופרים כמונו.

אבל המניעים פחות מעניינים מההשלכות. בואו ונשאל את הדוד אקסל האם מגמת הירידה במספר ההרוגים באמת נובעת מהשינוי בשיטת הספירה:

אקסל אומר שלא. השינוי גורם להשמטה של 11 אנשים בממוצע ממנין ההרוגים השנתי. קל לראות שההפרש הנ"ל אינו גורם משמעותי במגמת הירידה במספר הקורבנות. מבחינתי ומבחינת המשך סדרת הפוסטים הזו – החלטתי שמתים לאחר יותר מ-30 יום כן יכללו במניין ההרוגים.

שיגי: שמעתי שמספר ההרוגים המוחלט או ביחס לגודל האוכלוסיה הוא מדד מטעה. אם מתייחסים לתאונות ביחס למספר המכוניות או ביחס למרחק הנסיעה השנתי של כל הרכבים בארץ (להלן – נסועה), המצב שלנו ביחס לעולם מאוד רע.

שגיא: ובכן, אני מתכוון לעסוק באופן יסודי יותר בהשוואות בין ישראל לעולם בפוסט עתידי, אבל עכשיו היא הזמנות טובה להתייחס למדדים השונים המקובלים בעולם לבחינת השפעת תאונות הדרכים.

המדד הפשוט ביותר (שעדיין, משום מה, כמעט לעולם לא מוזכר בישראל. אנחנו אוהבים מספרים מוחלטים בלבד) הוא מספר הרוגים ל-100,000 תושבים. מדדים מקובלים נוספים הם מספר הרוגים למיליארד ק"מ נסועה ומספר הרוגים ל-100,000 כלי רכב.

בלי לקלקל יותר מדי את הפוסט העתידי המובטח בנושא, מצבה של ישראל ביחס לעולם בשני המדדים האחרונים אומנם פחות טוב מאשר במדד הראשון, אבל לא במידה קיצונית. אני לא צובע את ההצהרה הזו בצבע בגלל שאני לא מספק מספרים, אבל בכל מקרה זו אינה הנקודה החשובה. מה שכן חשוב להבין הוא שכל אחד ואחד מהמדדים הללו בעייתי כאשר הוא משמש להשוואה בין מדינות, פשוט בגלל שכל אחד מהם מצריך שימוש במספר הנחות מובלעות. השוואה על בסיס מספר רכבים, לדוגמא, מרמזת שאתה מניח כי מספר הנוסעים הממוצע ברכב בשתי המדינות שווה – נקודה שהופכת עוד יותר מורכבת בגלל הנושא של תחבורה ציבורית. בעיה נוספת היא העובדה שעליה במספר הרכבים לאו דווקא מבטיחה עליה במספר התאונות הקטלניות – לעיתים קרובות, דווקא להיפך. תחשבו צפיפות: אם יצא לכם להיתקע פעם בפקק זוחל באיילון, בודאי הבחנתם שהסכנה שתמותו בתאונה יורדת משמעותית (גם אם הסיכוי למוות מהתקף לב מעצבים עולה). גם מדד הנסועה בעייתי: הוא סובל מכל הנחות היסוד של מדד ההרוגים פר רכב, וכמו כן מההנחה שבנסיעה באורך X אמור להיות חצי מהסיכוי לתאונה מבסיעה באורך 2X (לא טריוויאלי, ולא נכון). ההשוואה גם מושפעת מאוד מאורך הכבישים: בישראל, לדוגמא, הקילומטראז' השנתי הממוצע לרכב פרטי נמוך יחסית לרוב העולם – פשוט כי המדינה קטנה.

לאור הקשיים שציינתי, המדד המקובל ביותר להשוואה בין מדינות (והיחיד שבו אפשר למצוא מידע לגבי כולן) נותר מספר הרוגים ל-100,000 נפש. ודאי, גם הוא בעייתי בשימוש נאיבי, אבל יש לו יתרון חשוב על האחרים: הוא אומד את האימפקט האמיתי שיש לתאונות הדרכים על האוכלוסיה בתור גורם תמותה. לדעתי, בהתחשב בערך המוגבל של המידע שהמדדים הנוספים מספקים, אלו המטיפים לשימוש בהם עושים זאת פשוט כי מדד ההרוגים ל-100,000 אכזב אותם: התוצאות שהוא מציג אינן עולות בקנה אחד עם צפיותיהם למצב של "שואה בכבישים" (גם את זה שמעתי).

שיגי: טוב, לדבר האחרון: שמעתי שבעצם הירידה בהרוגים ב-15 השנים האחרונות נובעת מזה שהמשטרה הפסיקה לספור הרוגים פלסטינאים.

שגיא: יש סייגים משמעותיים, וזה לא מדויק, אבל בבסיסה, הטענה הזו נכונה. בשנת 1995 החלה ישראל בהעברת שטחים ביו"ש לשליטה אזרחית פלסטינאית, וזה כולל טיפול בנושאי תאונות הדרכים למעט אלו שישראלים מעורבים בהם. לאחר פריצת האינתיפאדה השניה, נכנסו למשחק גם מחסומים והגבלות תנועה בשטחים. את המספרים יציג לפנינו הדוד אקסל עוד רגע, אבל חשוב שתבינו מראש את ההשלכות: אם מישהו המציג בפניכם את מגמת השינוי במספר הנפגעים השנתי בתאונות מ-95 כולל בחישוב את נתוני יו"ש, הוא לא יוצא בהכרזה פוליטית – הוא פשוט מטעה אתכם.

שימו לב: מספר ההרוגים המדווחים מיו"ש ירד מרמה של 150 לשנה ב-1995 לרמה של בערך 30 לשנה בשנת 2000, שם הוא פחות או יותר נשאר. מי שמתבונן בגרף הצהוב בלבד, יכול לטעון שמאז 1995 (שיא של 709 הרוגים בשנה) ל-2009 (שפל של 343) מספר ההרוגים ירד לפחות ממחצית מערכו! בערך על תאונות דרכים בויקיפדיה העברית, לדוגמא, זה בדיוק מה שהיה כתוב. עד שתיקנתי את זה.

הבטחתי סייגים לטענה של שיגי והנה הם: ראשית, הלמ"ס מודעים היטב לבעיה, מציינים אותה בהקדמות לדוחות שלהם, וסופרים את התאונות ביו"ש בנפרד מהשאר. כתוצאה, רוב התקשורת עושה כמותם, וכתוצאה הסיכוי להיתקל בהטעיה הזו באופן כל-כך בוטה נמוך יחסית. הסייג השני חשוב הרבה יותר: גם בלי להתייחס ליו"ש, יש ירידה ברורה ונמשכת במספר ההרוגים לשנה. אם תתבוננו בגרף הכחול, תבחינו שמגמת הירידה אומנם מתחילה רק בשנת 2001, אבל מספר המתים בתאונות יורד מ-542 בשנה ל-320. זה עדיין הפרש משמעותי ביותר, 41%!

אני חייב להודות, עד לפני רגע חשבתי שהירידה היתה פחות גדולה. אני כמעט ומתפתה להסיר את את הצבע הירוק מתחילת התשובה הנוכחית שלי. אבל לא, הוא ישאר שם, ולו כדי להראות שלפעמים הטוקבקיסטים צודקים, ו-"הם" כן משקרים לנו בכוונה.

פורסם לראשונה בבלוג "נשבר"

אפליסט

הפוסט הזה התחיל כתגובה לכתבה "222 מיליארד דולר של יצירתיות" בכלכליסט. טוקבק? כמה נאיבי מצידי.

הכתבה כולה כתובה כשיר-הלל לאפל. זה ממש לא דבר נדיר באינטרנט, ולמרבה הצער גם לא בעיתונות הממוסדת (וול סטריט ג'ורנל, העיתון הנפוץ בארה"ב, שבר כל שיא בתחום הזה). ובכל זאת, חשבתי לתומי שבכלכליסט מעדיפים להכניס לכתבות איזו עובדה או שתיים, ולא הגיגים נוסח ישראבלוג.

הטריגר לכתבה היה נתון פרוזאי: שווי השוק של חברת אפל, שמניותיה נסחרות בבורסת נאסד"ק, עבר את שווי השוק של חברת מיקרוסופט. בהסתמך על הנתון הזה, יכול היה האיש הממוצע ברחוב לומר: אפל שווה יותר ממיקרוספט; אם כן, רבותי, מהפך. אבל מאחר ומדובר בעיתון כלכלי רחמנא ליצלן, חשבתי שלמען הפרספקטיבה רצוי לתת איזה נתון קטן נוסף.

לדוגמה: הכנסות מיקרוסופט בשנת 2009 היו כ-58 מיליארד דולר; אפל הכניסה כ-42 מיליארד, הבדל של 38%. נזכר בכתבה? לא. מה בעניין רווחי החברות? מיקרוסופט הרוויחה 14.5 מיליארד דולר, אפל כ-8.2: הבדל משמעותי של 77%, שאפשר להסיק ממנו רבות על יעילות החברה (הכנסות לעומת רווחים). האם זה נזכר בכתבה? מה פתאום. למיקרוסופט יש גם 25% יותר נכסים, אבל מה הטעם? אנחנו חוגגים את הבועה.

למה, אם כן, המשקיעים ממשיכים להציף את מחיר המניה של אפל? כאן אני באמת צריך את העתון הכלכלי, שיתן לי פרשנות. אולי זה מוצדק, כי המשקיעים מאמינים שהכנסות אפל ימשיכו לגדול ואילו מיקרוסופט תשקע? אולי זה לא מוצדק, והמניה של אפל היא בועה? תנו לי הסבר!

האם כתבה כזו היא חלק מהסיקור התקשורתי החיובי בצורה קיצונית שאפל זוכה לו בעולם כולו, לא מעט מצד עיתונות הפרינט? האם הסיקור החיובי הזה הוא שמציף את מניית אפל ללא הצדקה? ג'ון סי. דבוראק כתב פעם שעיתונאים שונאים מחשבים, ובעיקר את מחשבי ה-PC המריצים ווינדוס, ואוהבים את מוצרי אפל הפשוטים לשימוש; ועיתונאים בארה"ב משתמשים במק בצורה לא פרופורציונית (זה היה הרבה לפני האייפון וההיסטריה הנוכחית לכל-דבר-לבן-עם-תפוח). אולי זו אחת הסיבות ליצוג הבלתי הוגן של אפל בתקשורת ובעיני הציבור. ואם זה כך, הרי שהעיתונות הכלכלית מנפחת את הבועה ואז מדווחת עליה בחדווה. שלום, תודה רבה, ולהתראות במבול הבא.

עיצוב נסיוני

מבצע לסוף השבוע בלבד, עד גמר המלאי: עיצוב מינימליסטי שמתבשל אצלי על אש קטנה כבר הרבה זמן. אנא, תנו הערותיכם הבונות למראה. הוא בפירוש לא סופי ויש עוד מה לתקן ולשנות (התמונות בגוף הפוסטים, לדוגמה). הגופן בשימוש הוא פרנק ריהל, כי אני מתעקש על סריף. מגיבים, בזמנכם החופשי אש.

עדכון: העיצוב הוסר למטרות שיפורים כלליים. תודה למגיבים.