עלילות וינסטון סמית' באמזונס

החיים, ידידיי, מחקים את האמנות. זה דבר ידוע. הנה חברת אמאזון, החנות המקוונת הידועה ביותר, שהחלה את דרכה במכירת ספרים וכיום מוכרת כמעט הכל: קוסמטיקה, מוצרי מזון, מחשבים. השפעתה כה רבה עד כי החליטו קברניטי החברה לקדם במו ידיהם את פורמט הספר האלקטרוני, שקיים זה שנים רבות אך מדשדש בנישה זעירה של השוק.

התכנית כללה יצירת מכשיר יעודי לקריאת ספרים, הקרוי Kindle. במקום מסך LCD שקשה לקרוא בו לפרקי זמן ארוכים, נבחר מסך מסוג "נייר אלקטרוני", נעים מאוד לקריאה (כמעט כמו נייר רגיל) ואף חסכוני מאוד בצריכת אנרגיה. המכשיר כולל גם רכיב אלחוטי, כך שהקונה יכול לרכוש ספרים באתר והם מופיעים במכשיר הקינדל שלו כבאורח-פלא. למרות מחירו הגבוה של הקינדל (מאות דולרים, יש כמה דגמים), המוצר היה ללהיט והספרים האלקטרוניים נמכרו כלחמניות דיגיטליות חמות.

הבעיה החבויה כאן, היא ניהול הזכויות הקנייני, המכונה DRM. אי אפשר להעתיק את הספרים בין מכשירים, כי כידוע כל לקוח משלם הוא גם פיראט בפוטנציה. המערכת הזו, עליה מפקחים קומיסרים חבויים במרתפי אמאזון, התגלתה במלוא אפלוליותה אתמול, עת לקוחות גילו כי שני ספרים שרכשו בכסף מלא נמחקו מרחוק ממכשיריהם בפקודת אמאזון, וחשבונם זוכה בשווי הספרים. למה? המו"ל החליט להתחרט, ולא רצה שיהיו עותקים אלקטרוניים של שני הספרים האלה.

אמאזון ניסו תמיד לקדם את הרעיון שספר אלקטרוני הוא כמו ספר פיזי, רק ללא משקל ונפח. מה יכול להיות טוב מזה? אלא שכעת רואים כי בעוד אני יכול להיכנס לחנות ספרים ולקנות ספר, ואז הוא רכושי ואני יכול לעשות בו ככל העולה על רוחי, הרי שספר אלקטרוני לעולם איננו שלי. אני זקוק לאישור הקומיסר לכל פעולה שאני עושה בו; ברצונו, מחרים לי אותו הקומיסר בלי צורך לתת הסבר. הרי זה כאילו אנשי סטימצקי יפרצו לביתי באישון לילה, יקחו ספרים לפי ראות עיניהם וישאירו כמה שטרות על השולחן.

אמאזון טוענים שחלה תקלה בהליך הפרסום של הספרים, וכי מלכתחילה לא היו אמורים להיות עותקים אלקטרוניים שלהם; עוד הם אומרים שמדובר בעניין חד פעמי שלא יחזור. אל תאמינו להם. זו לא תקלה: היכולת שלהם למחוק מרחוק ספרים מתוך המכשירים המצויים בבתיהם של אנשים תוכננה מראש; תוכנת המחשב המבצעת זאת נכתבה ונבדקה – גם בשרתי החברה וגם במכשירי הקינדל עצמם; מנהלי אמאזון נתנו את ההוראה לבצע את המחיקה. אין פה שוגג, אין פה טעות. וזה יכול בקלות לקרות שוב – כי מערכת ה-DRM של אמאזון לעולם לא תאפשר לכם להיות בעלים של ספר אלקטרוני.

מערכת חוקים כזו, בה רכושי אינו רכושי, קניה איננה קניה, ומכשיר אלקטרוני שנמצא ברשותי הוא מסוף הנמצא בשליטת חברה הבזה ללקוחותיה, ממוטטת את כל תפיסת הספר האלקטרוני. מדוע שמישהו ירצה לשתף פעולה עם מודל כזה? אמאזון, שרצו להיות מלכי הספר האלקטרוני, הרסו בצעד שבחרו את המוניטין שלהם ואת הלגיטימיות של ספר אלקטרוני.

המציאות מחקה את האמנות, כבר אמרתי? כי אותם שני ספרים שאמאזון בחרו להחרים בכוח, היו לא אחרים מאשר "1984" ו-"חוות החיות" מאת ג'ורג' אורוול. לא הייתי יכול להמציא סיפור כזה בעצמי.

7 תגובות על הפוסט “עלילות וינסטון סמית' באמזונס

  1. וזו בדיוק הסיבה שיש להימנע מכל מכשיר שטומן בחובו קיניניות ושליטה מרחוק בתכנים: אייפון, אייפוד, קינדל, זון ודומיהם. הנגן שלי זה הסלולרי שלי (E71) ויש לי עליו גם כמה ספרים (אבל המסך מעט קטן לקריאה אמיתית). אני מחכה שיוציאו כבר למכירה את הקורא התומך בעברית (bookware.co.il) כדי להעלות אליו את הספריה שלי.

  2. פינגבאק: גם-שם » ארכיון » הכל ידוע מראש WordPress 2.7

  3. קראתי את הכתבה אתמול וגם אני שפשפתי עיניים. מעניין מה יקרה אם מי מהקונים-על-תנאי יחליט לתבוע. איך יתמודד בית משפט עם הסוגיה.

  4. איה – דווקא לא בטוח שיש עילת-תביעה, כי מן הסתם האפשרות הזו מופיעה בתנאי השירות שכל לקוח מסכים להם לפני שהוא קונה ספר. מבחינה חוקית הם כיסו את עצמם. לא מבחינת זעם הלקוחות.

    אבים – מסכים בהחלט. זו אחת הסיבות למה אני לא סובל את אפל. המצב בחנות התוכנות לאייפון הוא אפילו יותר גרוע. דווקא עכשיו אני נזכר ב-pocket PC שהיה לי פעם ובספרים שקראתי עם המיקרוסופט רידר עליו.

  5. פינגבאק: האח הגדול והקינדל הקטן » כותבים WordPress 2.7.1

  6. פינגבאק: אח גדול, אוהבים אותך « קרוא וכתוב PHP

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים